חידושי חתם סופר על נדרים כא:

הכא ספיקא הוא וכו' תיבעי. הרמב"ם לא מייתי הך ספיקא בפ"ד הלכה ג' וכתב הכ"מ שסמך עצמו מדלא כתב להתיר ממילא נשמע שאסור. ודבריו צ"ע ה"ל להשמיענו שאינו אלא ספק איסור כדרכו בכל מקום. ע"כ נלענ"ד דהרמב"ם לא גרס בסיום הש"ס תיבעי דהוה כמו תיקו וכאילו נסתפק הש"ס בדינא אלא הספק הוא בכונת הנודר. וכיון שאין מחשבת לבו גלוי לפנינו בהכרח שוב ממילא אזלינן בתר דיבור פיו דדברים שבלב שאינם מוכרחים ומבוארים אותן דברים שבלב לא הויין דברים ואסור בודאי מן התורה כנלענ"ד:

תנא תני ד' נדרים התירו חכמים וכו' ע' לח"מ פ"ד הלכה ג' ופירושו בפי' המשנה להרמב"ם אינם מחוורים לפע"ד הדין אמת מסברא דגבי שבועה אין לומר שלזרז חברו נשא שם אלהיו לשוא אפילו לא הזכיר השם להדיא מ"מ כל שבועה רצונו שנשבע בשמו הגדול. וא"כ כיון שדברים שבלב אינם דברים רק מחמת שרגילים לזרז בכך ודי שמזרזים בנדר אבל בשבועה נמי אתמהה וא"כ שבועות זריזים אסורים. ובדברי הרמב"ם והרע"ב ט"ס הוא וכן צ"ל ודע שכל אלו הנדרים כולם אין הפרש בהם בין נדר ושבועה ולכך אין צריכים הפרה אלא זריזין (ור"ל שבועות זריזין) אין מותר בשבועות כנלע"ד: