חידושי חתם סופר על כתובות צד

שלא כ' לה אלא ע"מ לכונסה. מה שהקשו תוס' א"כ כל קונה פרה וכו'. י"ל בעלמא לא קשה להו הך ק' דודאי אין אחר קנין כלום. אבל הכא בהאי גופא מספקא אי הי' קנינו האירוסי' או הי' קנינו הנישואי'. ואמרי' אומדנא הוא שקנינו הי' הכניסה ולא האירוסי' ולק"מ קו' תוס'. אך בשמעתין דבעי למימר לר"נ הבעל זוכה בנכסי' משעת האירוסי'. ש"מ משעת אירוסי' כבר נגמר הקנין שהרי נגד הנדן הוסיף לה מן דילי'. ואפ"ה ס"ל כראב"ע שהיא לא תגבה כתובתה אלא אחר כניסה מאומדנא שלא כ' לה אלא ע"מ לכונסה וק' מ"ש מקונה פרה. וא"כ קו' זו לשיטת רש"י ולא לשיטת ר"ת:

ודע דנלע"ד לחלק בין אירע דבר בהמקח הנקנה בהא אמרי' אין אחר המקח כלום. ומשו"ה אם נטרפה הפרה מ"מ מקחן מקח. אך אם יארע דבר בהקונה והמוכר כגון זבין ולא אצטרכו זוזי להמוכר. וה"ה לא אצטריך החפץ להלוקח אי איכא אומדנא מועיל. וה"נ במה שכותב כתובה לאשתו הרי הוא הקונה ואירע בו דבר שמת אמרי' אומדנא וכן האב הפוסק לבתו לענין זה הוה האשה הקונה את הבעל ומתה האשה. אמרי' אומדנא. ומיושב קו' ב"ש וקו' ט"ז בח"מ סי' ס"ג וע"ש דבקבל עליו לזון בת אשתו ומתה האם חייב לזון את הבת. ולא אמרינן אומדנא דהתם האם היא הניקנית לו לאשה ומתה הו"ל כנטרפה הפרה דצריך לשלם להמוכר וה"נ צריך לשלם מזונות להבת:

קמ"ל דהא עדיפא זימנין דלא מלו כו' עיי' סברא זו בערכין וי"ו ע"ב ר' ינאי יזיף ופרע וכו':

ומ"מ נ"ל דאי הוה מימנע ולא פריק חששא מעלי' לא הי' ראוי שיאכל פירות משום זימנין דלא מלו. אלא דהך חששא דמימנע וכו' חששא רחוקה היא דהרי כל זמן שהיא שבוי' אין מורידין היורש לנכסי' ומפסיד הבעל נכסי אשתו. א"כ קרוב לוודאי שיפרוק. משום הכי בדבר מועט סמכי' אסברא דאי לא מלו פריק לה מדידי'. והא"ש דקאמר לפיכך בתר דתיקון ירושת כתובתה תחת קבורתה תני לפיכך בעל. אוכל פירות ולא מינח נינחי':

וכן הוא אומר אם תענה את בנותי עתו"ס ומהרש"א. והנה רש"י פי' בחומש וישכב אותה כדרכה ויענה שלא כדרכה. א"כ י"ל לבן התנה עם יעקב אם תענה את בנותי שלא ישמש עמהם שלא כדרכה. ומ"מ קרא קאמר ועונתה לא יגרע שלכל הפחות מחויב לשמש שלא כדרכה עכ"פ וזה כדעת מ"ד הכי בנדרי' כ' ע"ב ואידך מ"ד ס"ל דאסור לשמש עם אשתו שלא כדרכה לכן מפיק עונה משארה ומזונות מפיק מויענך וירעיבך שזה מרמז שאינו צריך להאכילה על שולחנו אלא להשרות אותה ע"י שליש הנותן לה פרס יום יום כמו אוכלי מן ומשו"ה נקרא אכילת המן עינוי כמבואר פיוה"כ שאינו דומה מי שיש לו פת בסלו: