חידושי חתם סופר על כתובות פד

לא בשלא עמד בדין ואיצטריך וכחש בה לתובע ממון דפתיך בי' קנס וכמ"ש לעיל והש"ס דדחה מכפילא הומ"ל משום קרנא דאית בי' ועיקר הק' ממוציא שם רע וכן למדתי מדברי קרבן אהרן שעל תורת כהנים ומיושב קו' תוס':

כל מה שישבתי על קו' תוס' על שיטת רש"י דשמעתין כ' על ספר מגיני שלמה ע"כ לא אאריך בזה:

יתן לחוד ונתן לחוד דיתן משמע לשון צווי ונתן משמע דבר הנתון כבר עכ"ל רש"י. ויראה דהיינו טעמא דכתי' ויתן אל משה ככלתו לדבר אתו שני לוחות ולא כתי' ונתן. עפ"י דאמרו בענין ברכת התורה שמברכי' פעם אשר נתן לנו לשון עבר ופעם ברוך נותן התורה לשון הווה דלשון עבר קאי אגוף התורה והלכותי' שנאמרו מהקב"ה למשה בסיני ואותה הנתינה כבר חלף ועבר. משא"כ נותן הוא קאי אחריפות וחידושי תורה מה שתלמיד ותיק מחדש בטובו בכל יום תמיד והקב"ה משפיע לו שמן ששון ועל זה מברכי' נותן התורה. והא"ש דאי הוה כתי' ונתן אל משה ככלתו ה"א דעיקר שמחת חתן וכלה המרומז בככלתו כפירש"י סד"א אותה שמחה הי' על ההלכות המקובלות וז"א דטובים דודיך מיין טובי' דברי דודיך הת"ח יותר מיינה של תורה. וכן אחז"ל שהקב"ה נתן במתנה למרע"ה פלפול התורה ע"כ כתי' ויתן אל משה מה שהוא עתיד לחדש חדושי' בתורה. והיינו דאקשי בהאי קושי' כ"ב שנין דרבה שהי' עוקר הרים מרוב ענוותנותו לא רצה לגלות רז זה. וכדיתיב ר' יוסף ברישא שהי' סיני מרוב ענוותנותו גילה זה דעיקר שמחת הקב"ה בפלפולא דאורייתא: