חידושי חתם סופר על כתובות מב

משחתמו אין מעידין פירש"י משום דמיחזי כשיקרא. ואע"ג דרב לא חייש למיחזי כשיקרא ס"ל לרש"י כמו שכתבו תוס' דמעב"ד לכ"ע חיישינן למחזי כשיקרא ולטעמי' אזיל דאי סד"א משום דנוגעים בעדותן וכמ"ש תוס'. א"כ הא דאמר רב לקמן אם קרא עליו ערעור עד שלא חתמו כו' ופירש"י משום נוגעים בעדותן. ותרתי דרב ל"ל אע"כ הך דהכא משום דמחזי כשיקרא ולא שייך הכא נגיעה בעדות כיון שאין השלישי פסול. ותוס' ס"ל לקמן כפי' ר"ח כמ"ש לקמן בד"ה תרי ותרי ולא מיירי לקמן מנגיעה בעדות ושפיר י"ל טעמא דהכא משום נגיעה וק"ל:

דיינין המכירין אין צריכין כו' עיין רש"י ר"פ ראוהו ב"ד ס"ל דגבי ממון לא אמרינן לא תהא שמיעה גדולה מראי' דגז"ה הוא דבעי דווקא הגדה וכן הוא שיטת הראב"ד ז"ל הביאו כן בשמעתין ולפ"ז לא צריכי לתוס' ד"ה וש"מ כו' אלא שתוס' הקשו שם בר"ה דהא אפילו בדיני חבלות ונפשות מבואר בב"ק צ' ע"ב דלא בעי' הגדה ומכ"ש בדיני ממונות ע"ש ובטורי אבן שם האריך עוד להקשות. ולפענ"ד י"ל דוודאי כל עדות שע"י העדות מתבאר חיובו של זה כמו בכל דיני נפשות ובחבלות וכה"ג א"כ בוודאי יותר מתברר בראי' מבשמיעה והוי ק"ו ראי' משמיעה אי לאו דבד"נ ס"ל לר"ע דבעי' והצילו העדה. משא"כ בדיני ממונות שרוב פעמים אין כאן בירור כלל כי אפי' אם אינו רואה שהלוהו לו מעות בפנינו ומיד כופר בו או חוטף מידו כלי וכופר מאן לימא לן שאין הדין עם החוטף. ומי יודע מה יש ביניהם ממלוה ישינה וקטטות ותביעות שלא נתנו לטעון. אלא שמ"מ הוא מתחייב מתוך טענותו ורוב הדיינים ההם המה ממש כגזירת הכתוב וחיתוך הדין עפ"י העדים אינו משום בירור אלא מגז"ה וכה"ג אשכחן בדיני ממונות שדיבור פה הדיינים גורם חיתוך הדין באמרו פלוני אתה זכאי וחייב אעפ"י שאין הלכה רווחת כן כגון בטעה בשיקול הדעת וכה"ג. וכן נמי נחתוך הדין עפ"י ראיית עדים ואין כאן ק"ו ראי' משמיעה וכי מטעם בירור אתינן עלה ושייך שפיר לומר גז"ה כן הוא בעי' כנ"ל ליישב שיטתם. אלא דלפ"ז הכא בקיום שטרות דוודאי אתאינן עלה מטעם בירור ענין וראי' עדיפא משמיעה והדר אתאינן לכל דברי תוס' גם לפירש"י. ודע מ"ש מהרש"א בכאן במ"כ לא ירד לעומק כוונת התוס' וכ"כ פ"י. ועמ"ש בסמוך אי"ה עוד מזה:

עדות החודש דאורייתא כ' תוס' בשם רשב"ם ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ד'. הנה לפמ"ש לעיל דעדות ד"מ גז"ה הוא א"ש אבל בדיני נפשות וכה"ג דעדות מטעם בירור הוא היא גופי' קשיא וכי לא תהי' שמיעה גדולה מראי'. וע"כ צ"ל היא גופי' קשיא אקרא וכי לא תהי' שמיעה גדולה מראי' וע"כ צ"ל היא גופי' טעמא דקרא משום שאי אתה יכול להזימן. וא"ש בזה שקשה דהא עתה בטלה דרישה וחקירה בדיני ממונות ולא בעי' עדות שאתה יכול להזימן ומ"ט אין עד נעשה דיין. והא"ש דבד"מ גז"ה הוא כשיטת רש"י וראב"ד. ולפ"ז לא הוה צ"ל קיום שטרות דרבנן דאפי' אי הוה דאורייתא נמי כיון שע"י העדות מתברר ולא מגז"ה ועדות שיכול להזימה לא צריכי בד"מ. ממילא עד נעשה דיין. אלא האמת משני דבדרבנן עד נעשה דיין. דכה"ג צריכים ע"כ לשנוי' בריש גיטין גבי שליח הגט שמצטרף עם הדיין והתם לאו דיני ממונות הוא משו"ה משני נמי הכא הכי:

ובזה מיושב מה שקשה לשיטת ר' אביגדור כ"ץ דבטוען הלוה מזויף הוי קיום דאו' א"כ קשה היאך הוחלט דיכולים לקיימו באופן שיהי' העד נעשה דיין א"כ אם יבוא הלוה אח"כ ויערער איצטרך קיום מן התורה ואנחנו נסמוך על הך קיום ועוד לא לשתמיט לומר דבהלוה מערער לפנינו לא מהני קיום זה. והא"ש דהא כבר כתבנו לעיל דסברת ר' אביגדור כ"ץ הוא משום דאין הולכין בממון אחר הרוב דלא מזייפי. והנה סוגיא דשמעתין אזלא לרב דס"ל בעלמא הולכין בממון אחר הרוב והו"ל קיום שטרות דרבנן ושפיר קאמר הש"ס עדות החדש דאורייתא וקיום שטרות דרבנן ולמאי דקיי"ל נמי דאין הולכין בממון אחר הרוב וכי מערער קיום שטרות דאורייתא מ"מ א"ש דעד נעשה דיין מטעם הנ"ל:

ועיין מ"ש והאריך בזה בטורי אבן ובשה"ם ומילואים בר"ה בר"פ ראוהו ב"ד. ולענין מה שהקשה שם דלמ"ד יחיד דן דיני ממונות ומקבל עדות אעפ"י שא"א להזימו בפניו אם לא שיצטרף ב' מן השוק עמו דזוממין קנס הוא ובעי' שלשה. וא"כ ה"נ אם יזומו השנים יצרף האחד שנים מן השוק עמו. ולפע"ד לק"מ דכשהעדים בעצמם דיינים אם יוזמו יאמרו נחזור מן הדין שהרי הדיין יכול לחזור לעולם אפי' אחר גמר דין משא"כ כשהעידו לפני יחיד מומחה כיון שגמר דינו והעדים יוזמו צריכים לשלם וק"ל. ועמ"ש הר"ן סוף פרקין באריכות מאוד בענין זה. ומ"ש שם בעדים הקרובים לדיינים. נ"ל הטעם הוא כך. משום שא"א להזימם אפילו בב"ד אחר משום דבשעה שהעידו הרי היו גם הדיינים וקרוביהם באותו מעמד. ואין לך מקיימין בדבר יותר מהדיינים האלו שהם עיקר קיום הדבר. וכיון שהם היו בשעת מעשה והם קרובים בטלה כל העדות עיי' ספ"ק דמכות ו' ע"א תוס' ד"ה שמואל אמר ובראשונים שם וצ"ע: