חידושי חתם סופר על כתובות לא

לימא תנן סתמא דלא כר"ג כ' תוס' דהיינו למ"ד דל"מ למיטען פרעתי. ויראה למ"ד מצי למיטען פרעתי אתי' מתני' כפשטי' דמיירי רישא במודה ר"ג לר"י במגו לבטל המנהג דלא אמרי' ומיירי סיפא במודה ר"י לר"ג במגו דשור שחוט דאמרי' ופשוט:

תנן סתמא דלא כר"ג פירש"י דאזיל בתר חזקה דגופא. ולדבריו הוה ס"ל דכיון דאית לה חזקת הגוף נגד חזקת ממון שלו. א"כ רוב נשים בתולו' נשאות תיהני לה כמו ברי נגד שמא. ומשני הש"ס הכא ברי וברי. וה"ל לש"ס להקשות מיד כיון דרוב נשים בתולו' נשאו' וכי ס"ד דרובא לא יהי' כמו ברי נגד שמא. אלא דמסיק שקלי וטרי' דה"נ מסתברא והדר פריך לי' ולא ארב פריך כמ"ש תוס' אלא לכ"ע פריך וכן דעת הרז"ה. ומשני ש"ס דאיתרע רובא כיון דלית לי' קול. וא"כ אם יש לה קול אה"נ דנוטלת מאתים בלי עדים:

ואמנם רמב"ן ס"ל דהכא לא שייך חזקת הגוף כלל. ע"ש במלחמו' ה'. ולדבריו לימא תנן סתמא דלא כר"ג היינו משום דהוה ס"ל מסברא כיון דאזיל בתר חזקה בברי ושמא. א"כ ה"ל למיזל בתר רובא אפי' בברי וברי דרוב עדיף מחזקה ומשני דליתא ובברי וברי לא אמר אפי' ברובא. ולפ"ז כדמקשה הש"ס וכיון דרוב נשים בתולו' נשאו' וכו' ארב הוא דפריך דס"ל הולכים בממון אחר הרוב כפי' התוס' דלשמואל מאי פסקא דפריך בכח כולי האי. ומ"מ נ"ל למסקנא דרוב גרוע הוא משום דליכא קלא. א"כ ממילא אפשר לומר דאי איכא קלא נוטלת מאתים גם לשמואל כיון דרוב מעלי' הוא גם שמואל מודה. עיין תוס' סנהדרין ג' ע"ב ד"ה דיני ממונות ומ"ש ב"ח בח"מ סי' רמ"ב וק"ל ועסמ"ע סי' ל"ה סקי"א:

מ"ש האי מגו מהאי מגו עיי' פי' המשנה לרמב"ם דמפרש טעמא משום דמגו מאיסורא לממונא לא אמרי' דפסול כהונה איסורא הוא. ועתיו"ט. וש"ס לא סגי לי' בהא טעמא משום דלר' אלעזר דס"ל במנה ולא כלום איכא מגו ממון לממון ואפ"ה פליג ר' יהושע וכן לזעירי איכא מגו מאיסור לאיסור ואפ"ה פליג ר' יהושע משו"ה הוה צריך לומר משום שור שחוט. ומיושב נמי ק' מהרש"א וק"ל: