חידושי חתם סופר על כתובות רו

דלא עדיפנא ממשה רבנו ע"ה. דהוה סד"א דרבי שלא הניח אחריו שיתנחמו אנשי דורו בו כמו שהניח משרע"ה יב"נ וזקינים. וע"כ ראוי שיספידו על רבי יותר. ע"כ אמר אפ"ה אין כבודו של מרע"ה בכך. והנה אפ"ה בתוך יב"ח ספדי ביממא וגרסי בליליא או בהיפך. ע"ד דאמרי' פ' כיצד מברכין בתלמידי דרב נח נפשי' דרב וברכת מזונא לא גמרנא וקרעו קרע אחריני וה"נ כדגרסי ביממא והכירו חסרון רבי הספידו בלילה שלאחריו וכן בהיפך:

חנינא בר חמא ישב בראש. יראה דרבי שהי' תורה וגדולה במקום א' ע"כ לא הי' בימיו גדול ממנו בתורה והיה הוא נשיא וגם ראש ישיבה ולאחר מותו לא היה א' מבניו ראוי לראש ישיבה כ"א לנשיאות שהוא להם בירושה. ע"כ נתנו לר' חנינא בר חמא. ומשמעתין יראה דאע"ג דהי' ר' חנינא מפולפל טפי מ"מ הא ראוי להושיב ר' חייא בראש מפני יתר צדקתו לולא דאמר רבי לא איפגרי'. ואולי הי' גם לוי ראוי להתמנות. אלא דאינהו הוי קשישו מיני' בשני' כמו ר' אפס שהיה קשיש מר' חנינא ב' שנים ומחצה. וא"נ משום שהטיח דברי' כלפי מעלה ואיטלע ע"כ הוה ר' חנינא גדול במעש"ט ואפ"ה משו"ה אמר לוי צריכא למימר דר"ג יהיה נשיא שהרי גדול בשנים כדי שיהיה זה כסות עינים לעצמו שלא נתמנה הוא לראש ישיבה מפני דאינהו קשישו מיני'. וא"ל רשב"ר צריכא לך ולמטלעיתך דייקא דר"ג נתמנה נשיא משום דממלא מקום אבותיו ביראה. לאפוקי אתה דאיטלע כנ"ל:

ההוא כובס וכו' אולי הי' זה אותו דשדא עליו רבי דמי כלילא בב"ב פ"ק ח' ע"א וערק ופקע כלילא ע"ש:

זרוק מרה בתלמידים. יראה מן הענין שהיה רבנו הקדוש בתכלית העניוות ואומר בלבו שהוא פחות מכל העומדים לפניו ואיננו ראוי להשתרר. אלא ה' אמר לו עלה ומה לעשות. לעומת זה הי' מתגאה לפי דעתו לזרוק מרה ולנהוג נשיאותו ברמים על כרחו שלא מרצונו אלא כי כך מצותו. וזה מענין ענוותנותו של מרע"ה ומדה זו א"א ללמוד מן הקב"ה ומדרכיו כי לא יצדק דרך זה בהקב"ה. ותנן משמת רבי בטלה ענווה. אמנם איכא מדה אחרת שהוא יודע בעצמו שהוא גדול ומהולל מאוד ומ"מ מתנהג בנחת עם כל אדם ואינו משתרר ומתגאה. וזה כעין דרכיו של הקב"ה שבמקום גדולתו ענוותנותו. ולזה אמר ר"נ לתנא לא תיתני ענווה דאיכא אנא. ולקושטא דמלתא אין הענינים דומים והבן זה: