חידושי חתם סופר על כתובות רא

איפכא מיבעי' לי' נכסי מלוג דברשותה קיימי וכו' למאי דמסקינן בפ' איזהו נשך דמחילה בטעות לא הוה מחילה ואיילונית היינו טעמא משום דניחא לה דנפיק עלי' שמא דאישות. תינח בנצ"ב דמשום אישות יהבה לי'. אבל פירי מלוג אפי' גלימא פירא היה מ"מ לאו משום חיבת אישות יהבה לי' אלא משום פורקנא. וכיון שהיא איילונית ולית לה פורקנא הוה בלאות דגלימא מחילה בטעות ולא שמה מחילה. ולפ"ז הא דאמר נכסי מלוג ברשותה קיימי לרווחא דמילתא אמר הכי משום דאפי' אי מחילה בטעות שמה מחילה מ"מ ברשותה קיימי דקרנא הוה. אבל אה"נ למאי דקיי"ל לא שמה מחילה אפי' אי גלימא פירא הוה מ"מ הוה באיילונית איפכא ומיושב פסק הרי"ף ורמב"ם ועיין רא"ש ור"ן:

ש"מ גלימא קרנא הוה. פירש"י מדאמר קנסו לדידה בדידי' משמע דאשה כשרה וכו'. וקשה מה שייכא דאשה כשרה להכא. דלמא הכי קאמר הא אלמנה לכה"ג דהוה דומה לזו ואפ"ה אית לה בלאות כברייתא דיבמות פ"ה ע"א. וי"ל דס"ל לרב שימי כאביי לעיל נ"ב ע"א וע"ש תוס' ד"ה ממזרת וכו' דאלמנה לכה"ג חייב בפורקנא ופירות ובלאות דאלמנה לכה"ג היינו דין פירות ובלאות ולא שישלם לה פירות ובלאות שהרי חייב בפרקונה. וא"כ איננו דבר והפכו עם אין לה בלאות דשני' ושפיר קשה כל אשה כשרה נמי אין לה בלאות וע"כ דלא כר"נ. וא"כ למאי דקיי"ל כרבא דאלמנה לכה"ג אינו חייב בפרקונה ופירות ובלאות דיש לה היינו שצריך לשלם לה מה שאכל ובלה משא"כ בשני'. א"כ שפיר י"ל כנ"ל ומיושב פסקי הרי"ף ורמב"ם וק"ל:

חי' ר"פ הנושא עם כל המסתעף יחדתי קונט' מיוחד בתכלית האריכות: