חידושי חתם סופר על כתובות קפז

אתמר ב' שטרות היוצאים ביום א' לעיל במתני' מי שהי' נשוי ג' נשים איתא בירושלמי דפרקין שמואל אמר שודא דדיינא לשני שטרות היוצאים ביום א' איזה מהם שרצו ב"ד להחליט מחליטין מתניתא פליגא אשמואל אין שם אלא מנה חולקות בשוה. לא שודא דדיינא איתאמרת. ופי' הר"ן לעיל פ' הכותב דהוא תירוץ על הקושי' ממתניתין. דהרי עכ"פ בעי' שיעשו הדיינים שודא ויטילו לפי אומדנא שלהם. והיכי דלא שייך אומדנא כגון בנכסים שקנה אח"כ דהדין שכולם שוה או שארי אופנים שאין לדיינים בהם אומדנא צריך להשמיענו שחולקי' בשוה. והיינו כפירש"י שודא לפי דעת הדיינים וראיית עיניהם. מיהו שוב פריך בירושלמי והא תני היורשי' שירשו שט"ח הבכור נוטל פי שנים. יצא עליהן שט"ח נותן פ"ש. עוד הוא לשודא דדיינא איתאמרת. והנלפע"ד בפי' הירושלמי כי שני המקשנים זה שהקשה ממתני' וזה שהקשה מבכור שניהם הוה ס"ל טעמא דשמואל כפירוש ר"ת מטעם הפקר ב"ד הפקר וכמ"ש תוס' בקידושי' ע"ד ע"א ומשו"ה הוה ס"ל ה"ה שטר א' על ב' שדות ביום א' כגון שני לקוחות קנו ב' שדות ביום א' ויצא עליהם מלוה לטרוף טורף מאיזה שירצו הב"ד מטעם הפקר ב"ד. דאלו לרב טורף מזה מחצה ומזה מחצה. ומשו"ה הקשה מבכור שנותן פי שנים משמע שמביניהם נשתלם הבע"ח ולא נימא ממי שירצה דיין ישולם. ומשני עוד הוא לשודא דדיינא איתאמרת פירוש אין הפי' כר"ת אלא כרש"י והכא לא שייך ראות עיני הדיינים למי שהי' אוהב יותר. שוב מסיק שם ר' אבין בשם שמואל לא שנא שני שטרות על שדה או שטר א' על ב' שדות לעולם כל מה שרוצים ב"ד להחליט מחליטין והכי מסיק נמי אמתני' דהנושא ד' נשים דשמעתין ע"ש א"כ מוכח מהירושלמי כר"ת למסקנא. ועיי' רי"ף פ' הכותב ור"ן שם:

ובהס"ד דשמעתין דפליגי אי שודא עדיפא או חלוקה. יראה נמי בהא פליגי אי סומכי' על אומד דעת הדיינים אז שודא עדיפא. ואי לא סומכי' אלא משום הפקר ב"ד נגעו בי' א"כ חלוקה עדיפא דלמי שיגיע החצי שלא כדין נמי יזכה בו מהפקר ב"ד. ואותו שיגיע לו כדין הרי זכה בשלו. משא"כ שודא שהכל מטעם הפקר ב"ד וא"כ למאי דמסקינן דפליגי תנאי וקיי"ל שודא עדיפא ע"כ איננו מטעם הפקר ב"ד אלא כרש"י: