חידושי חתם סופר על כתובות קסט

סוגי' דחזר ומחלו מחול.

עיי' רי"ף בשם ר"ח. ומ"ש רמב"ן בישובו במלחמות ה'. ומה שחזר והקשה עליו. והנלע"ד דש"ך סימן ס"ו סקע"ה כ' שמלשון ראב"ן משמע בשטר שיש בו נאמנות אינו יכול למחול והא ליתא ע"ש. ולכאורה לא ידעתי שום משמעות בראב"ן דהרואה בספרו בפנים יראה דכוונתו כמ"ש רמב"ן בדר"ח. והכי קאמר הואיל ואינו יכול לגבות עד שישבע המלוה המוכר שלא נפרע נמצא עדיין כחו ורשותו עליו ויכול למחול ומובן שאין כוונתו של ראב"ן דוקא שיהי' צריך לישבע. אלא כיון שעכ"פ הלוה לא ישלם ללוקח עד שיעמוד המוכר לפניו או ישבע שלא נפרע אם אין בו נאמנות. או עכ"פ יאמר על הימנותו שלא נפרעתי. אבל זולת זה לא יפרע ומכ"ש שאם יאמר המוכר נפרעתי נהי שאינו נאמן לחוב ללוקח. מ"מ הלוה לא יפרע בלי שבועה או שיאמר המלוה שלו לא נפרעתי נמצא עדיין כח השטר ביד המלוה המוכר ויכול למחול ודברי הש"ך תמוהים לכאורה. אלא שנ"ל דס"ל להש"ך דאם יש בו נאמנות לא צריכי' תו לאמירתו של המלוה המוכר כלל דבמה שמכרו לאחר הו"ל כאלו הגיד בפירוש לא נפרעתי וכמ"ש ש"ך סברא זו בעצמו לקמן ועי' לעיל סס"ק ס"ב. וא"כ יפה כ' הש"ך לראב"ן אי הי' כותב נאמנות אינו יכול למחול וזה אינו במשמע. ונראה דרבינו חננאל נמי נתכוון לסברת הראב"ן הנ"ל אלא שהוסיף נהי דליכא למיחש שכבר נפרע קודם מכירה דכיון שמכרו ה"ל כאלו הגיד שלא נפרע וגם אין לחוש שקיבל פרעון אחר המכירה שהוא יותר פושע כסברת הרמב"ן יהודה שבש"ך סס"י קס"ב הנ"ל. מ"מ ניחוש דלמא עיין בחשבונו אח"כ ולא פש לי' גבי' ובטעות ושגגה נעשה לו ואינו פושע נמצא עדיין צריך לישבע או שיאמר על נאמנותו שלא כן הוא נמצא שעדיין כח השטר אצל המוכר ומשו"ה יכול למחול. ובישיבה הארכתי עוד. ועיי' יתר חדושים בזה פ"ק דגיטין סוגי' מעמד שלשתן ובשארי מקומות: