חידושי חתם סופר על כתובות יד

ליכא בתולה דבצרה מז' וכו' בשיטה מקובצת כ' שקשה להבין מה הועיל בזה אמאי לא חשיב נמי בחור שנשא בתולה כל ז'. תו קשיא לי' מאי האי דקאמר ליכא בתולה וכו' וכן קשה מה שייך בציר מיום א'. ע"כ נלע"ד דבריי' לא אתי' לאשמעינן למי שמברכי' דא"כ הל"ל נמי ולבחור שנשא בתולה כל ז' אע"כ דסברא דברייתא לא אתי' להך דינא. אלא לאשמועי' אתא דליכא שום בתולה דבצרה מז' אפי' נכנסה לחופה ולא נבעלה ונתאלמנה ועתה נישאת לאלמון דה"ל אלמון שנשא אלמנה מ"מ מברכי' כל ז' כיון שהיא בתולה וכדעת מורי בהפלאה הנ"ל וליכא אלמנה דבצרה מיום א' אפי' אלמנה שכבר נבעלה שנישאת לאלמון שכבר בעל אפ"ה לא בציר מיום א' לאפוקי ממ"ד דאין מברכי' רק תחת החופה ולא על הסעודה כמ"ש לעיל עכ"ז ידעינן הואיל ולא נקטה הברייתא הך כלל בחור שנשא בתולה א"כ חזינן דלא אתי' הברייתא לאשמעי' דיני חיוב ברכה למי מברכי' ולא אתא אלא לאפוקי מטעמים כהנ"ל:

במקהלות ברכו כ' תוס' דלשון רבי' משמע ב' מקהלות וכ' מורי בהפלאה דא"ל חד מקהלות ממש ואידך לפני' חדשות דסגי בא' ע"ש. ולפע"ד משום הא לא אירי' דהרי בז' ימי משתה איכא י"ד סעודות עם ג' דשבת והנה סעודה שאחר החופה מיד לא בעי פ"ח וגם סעודת הלילה דאיכא חיבת ביאה נמי לא כמ"ש הרא"ש וב' סעודות דשבת נמי לא בעי פ"ח כמו שכ' פוסקי' נשארו יו"ד סעודות דצריכי פ"ח ה"ל שפיר קהל לפ"ח. אלא מ"מ א"א לומר דמקהלות לשון רבי' כולל הני תרי קהלות דלא דמי אהדדי דקהל שמברכי' ברכת חתני' צריכא שיהי' עשרה גדולים ובני חורין כמ"ש רמב"ם פ"ב מברכות וקהלה דפ"ח סגי אפי' באשה וקטן כל שמרבי' בשמחה עבורם:

עוברים שבים אמרו שירה וכו' במס' ברכות ס"ל לריה"ג מהאי קרא לפי רוב הקהל הם מברכי' ור"ע מפיק לי' לעוברי' שאמרו שירה. וקשה אמאי לא אמר דצריכא לי' לברכת חתני' וי"ל דבלא"ה מוכח דס"ל דעוברי' אמרו שירה מדס"ל בסוטה ס"פ כשם דמשה אמר שירה וישראל אמרו רק אשירה לה' ע"ש ולכאורה מה"ת להוציא קרא מפשטי' אז ישיר משה וב"י. אע"כ היינו טעמא משום דכתי' תמן תביאמו ותטעמו ואי ס"ד ישראל אמרי ה"ל למימר תביאנו ותטענו. אע"כ משה רע"ה אמרו ועליו כבר נגזר שלא לכנוס לא"י. אלא עדיין ק' הרי אמרו פ' יש נוחלי' קי"ט דישראל ניבאו ולא ידעו מה ניבאו ואמרו תביאמו על שלא זכו ליכנס לא"י וא"כ מ"ט אמר ר' עקיבא שישראל לא אמרו רק אשירה לד' אע"כ ס"ל עוברים אמרו שירה והם נכנסו לא"י ולא שייך לומר תביאמו אע"כ שלא אמרו אלא אשירה לה' ע"ש ותבין. עוד הארכתי בדרש וכאן אין מקום להאריך ודוק:

והיותר נראה לפמ"ש במקום אחר דלפמ"ש תוס' בסוטה ל"ד ע"א בד"ה טורטני וכו' דלר"ע הי' כ"ד מרגלי' ע"ש נמצא אי יצאו מהם יהושע וכלב נשארי' כ"ב ואין כאן ילפותא דאין עדה פחות מעשרה. וצ"ל לדידי' הא דכל דבר שבקדושה בעשרה מונקדשתי בתוך ב"י לאו מגז"ש דתוך מתוך העדה הרעה דלר"ע הוי עדה טפי מעשרה. אלא כמ"ד בירושלמי גז"ש תוך מאחי יוסף עשרה בתוך הבאים. וא"כ לר"ע ליכא למילף ברכת חתני' בעשרה מבמקהלות דמנ"ל דקהל הוא עשרה וע"כ מבועז יליף ואייתר לי' במקהלות לעוברי' שאמרו שירה:

עמוני ולא עמונית. שמעתי אומרים דהיינו דאמר ד"ה ע"ה מזקני' אתבונן ר"ל מזקנים דבועז אתבונן מוכח דנתפרסמה הלכה רווחת דמותר בקהל ועפ"י דברי' הארכתי דרוש לחדד התלמידי' אבל לקושטא דמלתא לא נ"ל שום ראי' לדהע"ה מזקנים הללו דהא אפי' אי נימא עמוני ואפי' עמונית מ"מ הי' רות מותרת לבועז משום מצות יבום הנוהגת בקרובים כמ"ש מהרש"א ביבמות וא"כ עכ"פ הי' צריך לפרסם אותה הלכה והי' צריך לזקני'. והש"ס דקאמר לפרסם הלכה קושטא דמילתא הכי הוא אבל מ"מ אין ראי' מזה לדהע"ה:

והנה בס' עצי ארזים סי' ס"ג הקשה איך האמינו לבועז באמרו עמוני ולא עמונית הא אמרי' ביבמות ע"ז ע"א דאם אמר בשעת מעשה אין שומעי' לו וקו' זו מעיקרא ליתא לפע"ד דוקא כשאמרו מקבלה כמו שאמר אבנר כך מקובלני אבל אם אמרו מדרשא דקראי שומעי' ומאן לימא לן דבועז לאו מדרשא אמרו:

ולולי דבריו שם הייתי אומר דמשו"ה אמר בועז נמי עמוני ולא עמוני' דהשתא נמי היכא דמהימן אעמוני' שאינו נוגע ה"נ מהימן אמואבי' כדאיתא הך סברא ביבמות צ"ח ע"א ע"ש ועמוני' ומואבי' תרי מילי נינהו דטעם איסו' עמוני' רק משום אשר לא קדמו. ומואבי' אשר שכר עליך. וה"ל תרי הוראו' ומגו דמהימן אהא מהימן אהא נמי אלא דא"כ קשה ביבמות ע"ז נמי להימני' לאבנר במגו ע"ש:

זיל אייתי לי בי עשרה ואימא לך באפייהו המזכה לעוברים מוז"ה במהרשש"ך דהא דקנה העובר אתי' לי' מדעוברים אמרו שירה בים ש"מ יש מציאות לעובר במעי אמו וכבא לעולם דמי ע"ש ולפ"ז ה"ה נמי הקונה עובר במעי בהמה קנה דכמו שבא לעולם דמי מיהו לשיטת תוס' לא צריך לזה דלעולם עובר לאו כמו שבא לעולם דמי ואין קנין בעובר במעי בהמה. מ"מ המזכה לעובר קנה דאפי' מאן דס"ל א"א מקנה דשלב"ל מ"מ אדם מקנה לדבר שלא בא לעולם:

ובזה א"ש דאמר לי' אייתי לי בי עשרה וכו' משום שלא יטעו התלמידי' דס"ל עובר כמו שבא לעולם דמי והיינו מדאמרו שירה בים ע"כ להתנצל מזה אמר אייתי לי בי עשרה וכו' ובזה יובן דעשרה דבועז אפשר שהי' ג"כ לפרסם הלכה וא"כ ברכת חתני' מנ"ל ע"כ מבמקהלות ואין ראי' שעוברים אמרו שירה ואין ראי' שיהי' עובר כמו שבא לעולם ואפ"ה המזכה לעובר קנה משום דאעפ"י שא"א מקנה דבר שלב"ל מ"מ מקנה לדבר שלב"ל:

וצונו על העריות לשון הזה קשה ובנוסחא ישינה ברמב"ם והבדילנו מן העריות א"ש טפי כמ"ש כ"מ ספ"ג מאישות אבל לשון צונו לא יצדק שפיר על האזהרה. ואולי י"ל דכייל בזה ברכה ממש אקב"ו לארס אשה. דצונו שנחדש לנו עריות ע"י קידושי אשה הוא אוסר עצמו בקרובותי' והיא נאסרה בקרובותיו. וא"ש דהוה דומי' דואסר לנו הארוסות דעלי' דידי' קאי כמ"ש הר"ן ואלו וצונו על העריות אעלמא קאי אבל לפי הנ"ל הכל קאי אהנך קידושי'. ובזה י"ל במאי דהוה פליגי מאן דחתם עם מאן דלא חתם דהר"ן כ' א"א לברך אקב"ו דקיי"ל כל שאין עשייתה גמר מצוה אין מברכי' עלי'. וה"נ לא נגמרה המצוה עד הנישואי' א"ש וא"כ א"א לפרש כהנ"ל שמברך על האירוסין. ומבואר בתוס' פ' ע"פ ק"ד ע"ב ד"ה חוץ כו' דכל ברכה שיש בה ב' ענינים פותח וחותם בברוך ע"ש מ"ש מאשר גאלנו וגאל אבותינו ממצרים וכו' והשתא נ"ל מאן דלא חתי' ס"ל כמ"ד דהש"ס פ' התכלת מ"ב ע"ב דאפי' אין עשייתה גמר מצוה נמי מברכי' ופי' נוסח הברכות על נישואי' דידי' שצונו לחדש עריות ע"י נישואי אשה כמ"ש לעיל וה"ל הכל מענין א' ואין לחתום בברוך. ורבא ס"ל כהלכת' ומסקנא שם דאין לברך על מצוה שאין בעשייתה גמר מצוה. וע"כ על עריות דעלמא מברך ואסר לנו הארוסו' היינו ארוסה דידיה כמ"ש הר"ן וה"ל ב' עניני' וחותם בברוך עמ"ש בסמוך אי"ה. ומאן דחותם מידי דהוה אקידושא. ולפירש"י י"ל דפליגי במ"ש תוס' קידושין ב' ע"ב ד"ה דאסר לה וכו' וק"ל ע"ש ד' ע"א תוס' ד"ה ונפשוט וכו' וי"ל הש"ס פריך התם לרבא לשיטתו דס"ל מידי דהוה אקידושא ש"מ דמפרש לי' לשון הקדש וק"ל:

והתיר לנו הנשואות לנו ע"י חופה וקידושין לשון זה קשה מאי והתיר לנו ועד כמה תתסר ותיזיל. ונ"ל דהוה ס"ד דאסר לנו הארוסות עד שיהי' חופה מפסקת בין אירוסין לבעילה וכמ"ד דחופה שקודם אירוסי' אינו מועיל קמ"ל והתיר לנו הנשואו' אפי' ע"י חופה שקודם קידושי':

והוא שבאו פני' חדשות פירש"י והוא שבאו על המשתה פ"ח בכל יום שלא הי' אתמול עכ"ל מתחיל במשתה ומסיים ביום ואתמול משמע דס"ל כהחולקי' על הרא"ש וס"ל דפ"ח מברכין עבורו כל היום והלילה אפי' בכמה סעודות עמ"ש בזה: