חידושי חתם סופר על כתובות קיח

לכשאפדנה ממך תקדש מ"ש תוס' דהשוכר אסור לדור בו משום שכר הקדש מעורב בו קשה א"כ בשמעתין נמי כיון שאמרה יקדשו ידי לעושיהם נהי דמשועבד לבעל למעשי ידיו מ"מ ההקדש חל על גוף הידי' ואיך יהנה הבעל ממעשי ידי' הא כח הקדש מעורב בו. מיהו זה י"ל קצת דלא דמי להדר בבית שדר בהקדש משא"כ מעשי ידי' שהבעל נהנה מהם נפרדים מן היד. אבל אמ"ש פרישה מובא בט"ז יו"ד סי' רל"ד סקס"ג בהנאת תשמיש ורחיצת פניו קשה דהוי ממש דומה לדר בבית ואמנם למסקנא כ' תוס' דלא שייך בגוף אדם קדושה ממש:

שאני קונמות כו' הרמב"ם פסק דקונמות חל אפי' על דשלב"ל ולא בעי שיאמר יקדשו ידי והקשה לח"מ הא פסק מה שתלד פרתי אינו קדוש קדושת הגוף. ולפע"ד טעמי' דרמב"ם כיון דקיי"ל ס"פ מי שמת דאקנה משתעבד אע"ג דהוה דבר שלב"ל משום דאלמוהו לשיעבודי' שיחול על דבר שלב"ל. וא"כ הקדש דאלים טפי ומפקיע שיעבודא כש"כ שיחול על דבר שלב"ל ויפה כ' הרמב"ם דקונם אוסר אפי' דבר שלא בא לעולם. אך כל זה הוא רק סברא דרבנן אבל תלד פרתי להקריב ע"ג מזבח חולין בעזרה זה לא נימא:

שאני קונמות. הקשו תוס' א"כ כל אדם יאסור נכסיו על נושיו בקונם ויפקיע מהם בקונם. ולפע"ד הא רבא איהו ס"ל כ"מ דאמר רחמנא ל"ת אי עביד לא מהני ופריעת בע"ח מצוה והוא עושה להפקיע שלא לפרוע כלל. ואינו דומה למפקיע אפותיקי שלו שיכול לפרעו ממקום אחר ויקיים מצותיו משא"כ מי שרוצה לאסור עליו כל נכסיו זה לא שמענו. ולאביי דס"ל אי עביד מהני הא איהו ס"ל למפרע הוא גובה וכ' תוס' בגיטין דלהך מ"ד אין קונם מפקיע מידי שיעבוד ולק"מ ועיי' פני יהושע קרוב לזה: