חידושי חתם סופר על כתובות קטו

אבל בנשואה דברי הכל מחצה חולין ומחצה תרומה פירש"י משום כל כבודה בת מלך פנימה. וצל"ע מספ"ק דגיטין י"ב ע"ב מהו דתימא כל כבודה בת מלך פנימה קמ"ל ומשמע דלא אמרי' הכי להוציא מהבעל וצריכה היא לחזור בעיר אחרת לסבב על מזונות כש"כ הכא בעיר שלה ומנ"ל דלכולי עלמא נשואה לא. ופירש"י דשם בלא"ה צ"ע דפירש"י כל כבודה בת מלך וכל ישראל בני מלכי' הם. ולדבריו תלי' זה בפלוגתא דכל ישראל בני מלכי' דלא קיי"ל הכי. ועל זה מסקי' קמ"ל דאפי' בפלוגתא דכל ישראל בני מלכי' לא תלי' הך דכל כבודה וכו' ובאמת קיי"ל עמוני ולא עמונית מהאי טעמא דכל ישראל בני מלכי' ואין דרכה של אשה לקדם עיי' יבמות ע"ז ע"א. וא"כ אפי' בבנות עמון ומואב אמרי' הכי כש"כ בבנות ישראל וצ"ע ליישב:

שתי ידות של תרומה ואחת של חולין. דברי מהרש"ל תמוהים לכאורה דממ"נ בנדה דאוריי' סגי בשבעה ימי' ולא בעי' נקיים. ואי ניחוש שתראה גם בין י"א ימי' שבין נדה לנדה ותיעשה זבה גדולה וצריכה ז' נקיים אחר ג' ראיות. שבג"י אם כן ע"כ ראתה תחלה נדה וישבה ז' ימי' וה"ל שבעה עשר ימי' טמאים והוא יותר מחצי החודש. ואי בתר חומרת ר' זירא א"כ לא בעי' ג' ימים ראיות אלא ז' ימי' נקיים לבד אחר שתראה יום א' ואולי קאי בזמן רבי שתיקן ביולדות עיי' נדה ס"ו ע"א. ומיהו לולי דבריו הייתי אומר דאנשואה קאי דאיכא בכל חדש ג' ימי שבתות של בעילת עונה והיא טמאה מהבעילה וז' ימי נדה דה"ל עשרה ימי' שליש החדש: