חידושי חתם סופר על כתובות, מהדורא תנינא יח

ואת אחיך תפקוד לשלום ואת ערובתם תקח הבעל הטורי' כ' דבתורה מרומז כבר דכל היוצא למלחמה יכתוב גט כריתות לאשתו וצ"ל מן התורה כותב גט על תנאי שאם לא יחזור בסוף המלחמה אמנם בזה התנאי איכא כמה עיקולי ופשורי וכמ"ש פני יהושע בגטין שם שאם יארע לו מקרה אחר כמו שקרה באמת לאורי' שמת ולא מחמת מלחמה ה"ל כמו ניתק מחולי אל חולי ועקרוהו רבנן לקידושי וכל בעילותיו זנות ע"כ איכא דחשו להו וכ' גט כריתות ממש הכורת בלי שום תנאי ואלו נתנו כן בצינעא כמ"ש תוס'. ונ"ל דבני ישי נמי נתנו גט על תנאי בצאתם למלחמה. ובהיותם במלחמה חדש ישי זאת ההלכה וחשש לבעילת זנות על כן שלח להם שיתנו גט ממש וזה מרומז ואת אחיך תפקוד לשלום ר"ל שיהי' פקודתם שלום כי הביאה יקרא פקידה כמו ופקדת נוך ולא תחטא ה"נ יעשה שיהי' בעילתם שלום ולא בעילת זנות הא כיצד ואת ערובתם תקח מה שעדיין מעורב בינם היינו התנאי אותו יבטל ויהי' גירושי' בלי תנאי וק"ל.

ובזה ניחא לי מה דקשה וכי ללישנא קמא דאונס הוה נימא דחטא דהע"ה והא"ש דפליגי בהא דירושלמי דלחד מ"ד בסנהדרי' לא ישתמש מלך בכלי שנשתמש בו חול ר"ל באשת הדיוט והקשה בפרשת דרכי' מבת שבע ותי' דאתי' כמ"ד שעדיין לא בא עלי' אורי' מעולם ע"ש והשתא לפ"ז ע"כ לא כ' לה גט כריתות ממש כ"א על תנאי אם לא יחזור דלא הי' לו למיחש לבעילת זנות שהרי לא בא עלי' מעולם ונ"ל דנהי דכ' לה גט ע"ת והרי לא חזר אורי' והוה לי' גרושה למפרע ולא חטא דוד מ"מ כיון דבשעת בעילה הי' ספק א"א ה"ל מעלה מעל בבעל ואסורה לבעל ולבועל ומשו"ה הוצרך לומר אונס הוה. ולשנא בתרא ס"ל מלך מותר להשתמש באשתו של הדיוט. וי"ל בת שבע היתה בעולה מאורי' וגט כריתות ממש כתב וא"ש.

ובזה נ"ל מ"ש תוס' בשבת שם דאורי' מרד במלכות במה שלא רצה לילך לביתו וקשה מ"ט לא רצה ובמאי פלוגי אורי' ודוד נ"ל דלכ"ע כל זמן שישראל במלחמה לא ישמש מטתו וכמו שאמר אורי' אדוני יואב וכל עבדי אדוני ע"פ השדה חונים ואני אלך אל ביתי לשכב את אשתי אמנם הלא דוד לא ציוה לשכב רק לילך אל ביתו וכוונתו לייחד עמה כדי שיכול לתלות העובר באורי'. אבל לא לשמש מטתו. אלא כיון דאורי' הכניס בת שבע לחופה ולא בעלה עדיין ועתה נאסרה עליו מפני המלחמה וקול איסורי'. ע"כ גדר אורי' גדר שלא להתייחד עמה דומה למה שגזרו חז"ל גבי מת אביו של חתן לעיל הוא ישן בין האנשים ואע"ג דאז עדיין לא גזרו מ"מ מסברא דנפשי' עבד אורי' כן. ודוד לא ס"ל להחמיר בזה וכ' מהרש"ל תלמיד שהחמיר לפני רבו במה שאין רבו נוהג בו פרישות חייב נידוי הביאו מג"א סי' ס"ב סק"ב. והיינו מרידה במלכות וק"ל. ובזה יובן שיטת רש"י שכ' משום דקרי ליואב אדוני.

והקשו תוס' מה בכך דקרי ליואב אדוני והנה לא נעלמו מהתוס' פלוגתא דתנאי בב"ב קי"ט ע"ב לחד מ"ד אין חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב ונתחיי' אורי' על שחלק כבוד ליואב בפני דהע"ה עיי' בש"ע י"ד סי' רמ"ב סכ"א. אלא שהוקש' לאידך מ"ד דס"ל חולקין מא"ל. והשתא י"ל רש"י מודה דלאידך מ"ד י"ל כפי' התוס' אך דפי' התוס' לא יוצדק אלא למ"ד בת שבע לא נבעלה עדיין. ולאותו מ"ד א"א לומר גט כריתות כ' אלא אונס הוה כמ"ש והתם הא רבי ס"ל גט כריתות. כ' לאשתו וע"כ צ"ל רבי ס"ל כמ"ד אין חולקים כבוד וכו' וחיי' מיתה על אומרו אדוני יואב.

וא"נ י"ל רש"י מודה לפי' התוס' ותרוויי' צריכי דודאי במ"ש אדוני י"ל לאו בשררה ואדנות קאמר דזה הוה מרידה במלכות דהכל עבדיו אלא אדון בתורה וחכמה והרי דוד הקטין עצמו לפני מי שגדול ממנו אפי' בעת מלכותו כמבואר פ"ק דמגלה אלא דלפ"ז חיי' במה שלא הלך אל ביתו דהרי ידוע במס' סנהדרין דדוד הוה ס"ל לעבור על ד"ת אין שומעי' למלך ויואב פסק דשומעי' למלך ולא דרש אכין ורקי' וא"כ אורי' דקרי ליואב אדוני בפני דהע"ה. ע"כ אין לו התנצלות אלא שס"ל שהוא אדון לדהע"ה בדברי תורה עכ"פ וא"כ דוד ויואב הלכה כיואב דשומעין למלך אפי' לעבור על ד"ת ומ"ט לא הלך לביתו כאשר ציוהו דהע"ה ונמצא מרד במלכות ממ"נ:

ודקא טעין טענה ר"ל שהוא הוא הטוען ואי הי' שותק אנן שתקינן ובהא איכא למיחש לאקרורי דעתי' שלא כדין ואי בטענת דמים. אין הוא הטוען הלא השושבי' יראו זה ואי איהו שתוק הם לא ישתוקו והיותר השייך לסוג' זו כבר כתבתי קצת בתחלת הסוגי' והארכתי בחי' הלו"ת שלנו ועוד יתבאר אי"ה בסוגי' שלפנינו.