חידושי חתם סופר על גיטין עא:

אמרו לו נכתב גט לאשתך וכו' י"ל לא מיבעי קאמר דאפי' בזקוקה ליבם והם אומרים לו נכתב גט ולא משום קטטה אלא לטובת האשה דהשתא לא שייך בזיון דבעל שמגרש נשיו שהרי אינו מחמת קטטה אפ"ה צריך שיאמר לסופר שיכתוב או משום מילי לא מימסרא או משום דאיכא בזיון שאינו כותב בעצמו כמ"ש רש"י לעיל כ"ט ע"א ודלא כהראב"ד שם. והנה להסודרים מי שאחזו קודם פ' האומר צ"ל הא דלא פריך לעיל ס"ט מהך משנה דקדמה י"ל דה"א דוקא כשהם אומרים לו נכתוב והוא לא עלה על דעתו לגרש א"כ מסתיין שנתרצה לגרש על ידיהם אבל לא לעשות שליח שליח. אבל כשהוא מהדר אחר שליח ה"א הכל דהוא ניחא לי' ושליח עושה שליח ע"כ פריך ממתני' אמר לשנים תנו או לשלשה כתבו. ומיהו י"ל סברא בהיפוך כשהוא מהדר אחר שלוחים י"ל באלו בחר ולא באחרים ואין להם רשות לעשות שליח אחר. אבל כשאמרו לו נכתוב ואמר כתבו י"ל ה"ה אם היה אחרים אומרים לו נכתב ג"כ היה מתרצה ומהיכי תיתי לומר שמקפיד על אלה קמ"ל אפ"ה אינו גט שיאמר וכו':

מילי מימסרן לשליח. פירש"י דרך ארץ הוא וכו' לעיל כ"ט ע"א ד"ה רבא וכו' כתב מילי לא מימסרי שאין כח בדברים להיות חוזרין ונמסרין לאחר עכ"ל. והכא פירש"י מטעם דרך ארץ וכבר עמד בזה בס' גט פשוט. וגם במאי פליגי בקרא או בסברא. והנלע"ד לפי מה דמבואר אצלינו בחידושי בקונטרס ר"פ האיש מקדש. דיש סוברים מסברא חיצונה כל שליח כמותו כדרך עולם שאדם עושה דבר ע"י שלוחו וניתנה תורה ונתחדשה הלכה שאין שליח לדבר עבירה מקרא בשחוטי חוץ ושאין שליחות לגוי. והוה סד"א שאין שליחות כלל ע"כ הוצרך קרא בגט ותרומה ושחיטת פסח דיש שליחות כסברא חיצונה רק לגוי אין שליחות ולדבר עבירה אין שליחות. נמצא לפ"ז הדרן לסברא חיצונה ולמנהג עולם קודם מתן תורה דיש שליחות הן במעשה הן בדבור כי מסברא ומנהג דרך ארץ מה לי מילי מה לי מעשה. אך יש סוברים דמסברא חיצונה אין שום שליח של אדם כמותו וניתנה תורה ונתחדשה דיש שליחות לישראל כשאין לדבר עבירה. נמצא לפ"ז כיון דמסברא חיצונה אין שליח כמותו נהי דגלי קרא דיש שליחות מ"מ אין לך בו אלא חידושו ומאי דגלי גלי במידי דמעשה אבל במילי דלא גלי נימא אין כח בדברים להמסר. נמצא לעיל כ"ט ע"א פירש"י טעמא דמ"ד מילי לא מימסרי דאיהו ס"ל שלוחו חידוש הוא ואין כח בדברים למסרם לאחר והכא פירש"י למ"ד מילי מימסרא דס"ל שליחות סברא חיצונה הוא ודרך ארץ שמוסרים דברים לשליח וא"ש: