חידושי חתם סופר על גיטין סג.

בשלמא אי איתמר איפכא. מלשון זה משמע בודאי דמספקא לן אי אדיבורא דידי' או דידה קא סמיך. מיהו למסקנא דפריך גם לרב אשי מברייתא דקבלה אקבלה והולכה אהולכה והוצרך לומר לא קבלה אהולכה והולכה אקבלה. ופריך שמע מיניה אדיבורא דידיה סמיך י"ל דאה"נ דמאי דדחי לחלק בין אמר הילך ללא אמר הילך כמו שאמרה דחי' בעלמא היא ואיפשטא איבעי' וזה היא דעת הרמב"ם לפע"ד עיין וק"ל:

התם קאמר ליה הילך כמה שאמרה וכו' דעת העיטור אם אמר השליח אשתך אמרה התקבל והבעל לא אמר הילך כמו שאמרה רק התקבל מ"מ אדם יודע שאין בעל עושה שליח לקבלה וע"כ התקבל והולך קאמר וכיון שקיבל השליח הגט ע"כ ע"ד שא"ל הבעל קיבל וכשהגיע לידה מגורשת ורשב"א השיג על זה ולפע"ד טעמו של העיטור כמ"ש נכון:

מאן ת"ק רבי. כתבו תוס' דרבי נמי ס"ל בעלמא הולך לאו כזכי רק הכא שהיא עשאתו שליח לקבלה אמרינן הולך כזכי ואם כן לרבי נהי הולך לאו כזכי אבל אינו עוקר לשון התקבל שאמרה האשה כי הולך נמי סובל לשון קבלה. ולר"נ הולך עוקר לשון קבלה ואם השליח אומר לשון קבלה והוא משיב הולך נעקר לשון קבלה לגמרי. ומסופק רשב"א דאפי' להך מ"ד דהולך ותן כזכי מ"מ תנאי מיהת הוי שיזכה מיד מ"מ שיולך ויתנה בידה שאם נותנו בידה מגורשת למפרע אפי' מת הבעל בנתיים אינה זקוקה ליבם שכבר מגורשת אבל בתנאי שיגיע גט לידה. וצ"ל בגט מסופק רשב"א אבל בהולך ותן דמתנה אין כאן ספק דבשלמא בגט האי הולך לה או תן לה מילתא יתורתא היא דלאיזה צורך יוליך ויתן לה כלל כיון שכבר מגורשת בקבלתו אפי' נשרף הגט אע"כ משום תנאי אמר הכי אבל במתנה נהי שקנה המתנה מיד מ"מ כל עיקור המתנה שתגיע ליד המקבל ע"כ משום אורחא דמילתא אמר תן לו ולא משום תנאי. ובסברא זו נראה ליישב הרמב"ם דפסק כהרי"ף דגט ומתנה שוים דהולך לאו כזכי אך בתן פסק במתנה כזכי מדאמרי' לעיל י"א ע"ב וא"ת משנתינו כל האומר תנו כאומר זכו דמי ואמנם בגט פסק דתן לאו כזכי מדשמעתין דאמרינן הולך ותן לה. וצריך החילוק בין מתנה לגט כנ"ל וק"ל: