חידושי חתם סופר על גיטין נח:

לקח מן האיש וכו' עיין תוס' בשם ר"א משנז"א וצ"ע א"כ מאי מייתי תיובתא לרב מברייתא דאטו ליכא תנאי דס"ל אחריות לאו ט"ס הוא בפ"ק דב"מ ואתי' ברייתא כוותיה וצ"ע:

וכגון זו טוענין ליורש. תוס' פירשו אפי' כעין זו דה"א מפני יראת סקריקון ונראה לרש"י דפי' אנותן לבעלים רביע קאי ואינו רוצה למחות לבטל המקח אלא שיחזור לו רביע והמקח קיים בזה לא שייך יראת סקריקון שאינו מקפיד בזה:

משום אנפרות. עיין רמב"ם פ"י מגזילה פי' אחר בסוגי' זו ולדידי' לא תיקשי קושי' תוס' ב"ק נ"ח דה"ל מבריח ארי ומשו"ה פירש"י בשמעתין דמחזיר לו בחנם. ולרמב"ם אינו ענין למבריח ארי ופורע חובו של חברו:

גידל בר רעילאי. פי' רש"י דה"ג ר"ל לאפוקי גידל בר עילאי דהיה אמורא בש"ס:

אימתי בזמן שאין בידן ליקח וכו' עיין תוי"ט במשנתינו בשם רי"ו כשהיה בידם ליקח בשעת מכירת הסקריקון ואירע מקרה שקדם זה ולקח. שוב לעולם יד הבעלים על העליונה אם ירצו נותנים ללוקח מעותיו ומוציאים אותו מהקרקע או נוטלים רביע ובזה יוצדק מה דאיתא בירושלמי דמייתי ר"ן בשם תשו' רשב"א דהבעלים טוענים הי' בידינו ליקח והלוקח טוען לא הי' בידכם על הבעלים להביא ראיה היינו דפליגי אחר זמן אי הי' אז בידם ליקח עיין תוי"ט וכ' מהרי"ט בתשו' סי' ס"ט הטעם דעל הבעלים להביא ראיה אע"ג בעלמא קרקע חזקת בעלים קיימת היינו משום דמדינא קנאו סקריקון קנין גמור מחמת אונס גמור ומקנה ומדרבנן הוא דתקינו תקנת סקריקון ע"כ מעמידים קרקע בחזקת לוקח. ושוב בסוף אותו הסי' סיים וכ' מיהו בכל ירושלמי שבדפוס הגירסא על הלוקח להביא ראיה ודלא כגי' שבתשו' רשב"א הנ"ל וכן הוא בירושלמי שבפנינו. ונראה לפי מ"ש במרדכי וכן פירש"י לקמן גבי אנפרות ע"ש דסקריקון האחרונים עיקור משום טעמא דעדיין אימת הראשוני' עליהם דאמרו מאן דלא קטיל ליקטל וכבר כתבתי לעיל במשנתינו דכתב הרשב"א דהירושלמי ס"ל מן התורה לא קנו מחמת אונס מיתה וש"ס דילן לא ס"ל הכי אלא קנה נמצא לפי הירושלמי דמן התורה לא קנה קרקע בחזקת בעלי' עומדות ועל הלקוחות להביא ראיה ולש"ס דילן על הבעלים להביא ראיה: