חידושי חתם סופר על גיטין ד.

מודה ר"א במזויף מתוכו. תוס' נדחקו בפירושם ולשיטת רי"ף עידי חתימה נמי כרתי ע"ש וכמ"ש הר"ן פ' המגרש ראי' מזה לשיטת הרי"ף ורשב"א בחי' כ' אפי' אי לא נימא כהרי"ף מ"מ כיון דע"י נדע שהגט נעשה בהכשר ה"ל חתימתם מן הכתיבה מן התורף ובעי לשמה מן התורה. ולשון רש"י בסנהדרין כ"ח ע"ב צ"ע מ"ש ד"ה במזויף מתוכו וכו' במאי קני לי' בהאי שטרא האי שטרא חספא בעלמא הוא עכ"ל. ואיך ובמה נעשה חספא בעלמא כיון שנכתב בכשרות ונמסר בפני ע"מ רק חיישי' דלמא אתי ב"ד למסמך עלי' כמ"ש תוס' בשמעתין או אתי בע"ד למסמך עליהו כמ"ש לעיל בשם רש"י אבל להניח שהוא חספא בעלמא דמזה הטעם לא יקנה לא הבנתי ונוטה קצת לדברי הרשב"א הנ"ל כיון דתקנו חתימה ה"ל בכלל תורף השטר וכיון שהתורף נכתב בשום פסול ה"ל השטר חספא בעלמא אע"פ שאינו דומה לדרשב"א דמיירי בגט דבעי כתיבה לשמה והכא בשאר שטרות ועדיין צריך עיון. ודע להפוסקים דמפני תיקון העולם לאו עצה טובה אלא פסול מדרבנן בלא עדים ודלא כמ"ש תוס' לעיל סוף ד"ה יש בו זמן וכו'. לאותן הפוסקים הוצרכו לתקן שיהי' חתימת הגט מתורף הכתיבה דאל"ה אלא מילתא באנפי נפשי' נמצא מיד שנכתב הגט הוא ראוי ליתנו מן התורה ומ"מ א"א ליתנו כך שחסר חתימת העדים וה"ל מחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה ואנן בעי' וכתב ונתן. בשלמא אי עצה טובה בעלמא א"כ הוה חתימת העדים כמדבר דברים בעלמא בין כתיבה לנתינה אבל כשמעכב הדבר וא"א לתנו בלא"ה ה"ל מחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה אבל הם תיקנו שיהי' הכל מעין כתיבת התורף וכולי חדא כתיבה היא וממילא פסול שלא לשמה:

רב אשי אמר וכו' כ' בית מאיר לדינא לא פליג ר"א אמזוייף דא"כ הוה מזויף מתוכו שלא כהלכתא ורב אשי מוקי מתני' כר' יהודה לבר מהילכתא א"כ מאי דחיק רבא מ"ט לא אמר כרבה למוקי' דלא כהלכתא ואין לומר קושי' הש"ס דרבא יאמר בפ"נ משום לשמה ובפ"נ משום קיום דתי' ש"ס א"כ ליתני בפני נחתם לשמה לא משמע כן אע"כ מזויף מתוכו הלכתא היא ע"ש ודיוק נכון הוא ואימא בי' מילתא המהרש"ל ביש"ש סי' י"ג כתב דאין לומר לכתחילה בפני נכתב ונחתם אלא בפני נחתם דיש לטעות בפני נכתב וגם נחתם אבל לא בפני ע"כ לכתחילה לא יאמר כן וראי' דבכל משניות קתני בפני נכתב ובפ"נ והלא הם הקפידו שלא להרבות דברים דלמא מיגז גייז והוה לקצר ולומר בפנו"נ אע"כ קפידא יש ע"ש. ולא ניחא לי' למימר משו"ה תקנו כן משום אם יאמר בדבור אחד בפנו"נ ה"ל תלת מילי בחד ענינא וגייז אבל בפני נכתב ובפ"נ הוה תרי ענינא ולא גייז. אפשר מהרש"ל לא מחשיב לי' חד ענינא אפי' יאמר בפנו"נ ועוד רבא לא חייש לגייז. ונ"ל לרבא בלא"ה א"ש דלא יהי הטפל חשוב מהעיקור דבפני נחתם עיקור ונכתב משום איחלופי וע"כ קבעו בפני גבי נחתם ג"כ אך לרבה קשי' ומיהא אי אתי' כר' יהודה י"ל דרמזו לן דשניהם עיקרים הכתיבה והחתימה. אך אי כר"א ומשום מזויף בתוכו ולתוס' הוא חשש וגזירה בעלמא ע"כ נחתם הוא טפל וה"ל לתקן בפנו"נ ועכצ"ל כמו שכתבתי אני דגייז לי' ומשום דוחק זה נאיד רב אשי משינוי' דמזויף מתוכו דא"כ בפ"נ ל"ל והש"ס לעיל אה"נ הומ"ל משו"ה רבא לית לי' דרבה משום דשינוי' דמזויף ק' לימא בפנו"נ והוה צ"ל ורבה ס"ל שמא גייז ורבא לית לי' גייז א"כ עדיפא מיני' קאמר דפליגי בגייז דלשמה וק"ל:

עד שתהיה כתיבתו וחתימתו בתלוש. כ' תוס' דיטעו ואשרוש בין כתיבה לחתימה ולאו דוקא אשרוש אלא בטלו שם וכ' רשב"א מזה מוכח דתלוש ולבסוף חברו ובטלו הוה מחובר לענין גט. והנה הרמ"ה שבטור סי' קכ"ד ס"ל אם כתבו וחתמו בתלוש ושוב חברו ותלשו אינו פסול דה"ל קציצה בין כתיבה לנתינה. והרשב"א כתב דלא הקפידה תורה אלא בשעת כתיבה לא יהיה מחוסר מעשה אבל כשנכתב בשעה שלא היה מחוסר מעשה ושוב הפסיק בין כתיבה לנתינה בחיבור וקצץ לא איכפת לן דאל"ה תיהדר קושי' תוס' לדוכתה מה צריך לומר חתימתו בתלוש וא"ל כתי' תוס' שיטעו בין כתיבה לחתימה הא אפי' כתיבה וחתימה בתלוש וחזר וחיברה נמי פסול ולומר בין כתיבה לחתימה פוסל חיבור כ"ש אפי' לא בטלו שם ולאחר חתימה לא מפסיל אלא בחיבור גמור ז"א מנ"ל לחלק בכך ממ"נ אי קפידא רק שהכתיבה תהיה בתלוש וכמו שכ' לעיל א"כ בנתינה לא איכפת לן כלל. ואי הכוונה עד נתינה יהיה תלוש א"כ כדין הכתיבה כך דין הנתינה ומנ"ל לחלק אע"כ דלא כרמ"ה הנ"ל אלו דברי רשב"א בחידושיו לקמן. ולפע"ד ליישב הנה פסול מחובר מייתי רשב"א ורא"ש מלשון ונתן בידו דבר המטלטל וניתן אפי' מקנה לה הקרקע לא מהני. ושוב כתב בירושלמי מייתי מספר מה ספר סתמו אינו מחובר אף כל תלוש ע"ש וכ' ב"ש סי' קכ"ד דיש נפקותא בין הילפותת כגון עציץ דמטלטל מיד ליד ומ"מ אינו דומה לספר ע"ש. ונ"ל עוד חיבור קל שאינו מושרש ממש אינו דומה לספר ומ"מ ניתן מיד ליד ולפ"ז י"ל וכתב לה ספר קאי אכתיבה וכרשב"א אותו צריך שיהיה דומי' כספר שלא יהיה מחובר חיבור כ"ש ואהא קאמר עד שיהיה כתיבתו וחתימתו בתלוש לאפוקי חיבור בין כתיבה וחתימה אבל אחר החתימה יכול לחברו חיבור כ"ש ואם אח"כ חיברו חיבור מעלי' פסול מטעם ונתן בידה דבר המטלטל מיד ליד. ואם קצצו בינו לבינו ה"ל מחוסר קציצה בין חתימה לנתינה וא"ש דברי הרמ"ה. אלא לכאורה יש לפקפק דהר"א ששון רצה לומר ספר א' ולא שנים ושלשה ספרים לא נאמר אלא בכתיבה. אבל נקרע אחר החתימה ובנתינה אין קפידא ופר"ח פליג בכח גדול דוכתב ונתן בחדא מחתא מחתינהו. נמצא גם אהנ"ל קשה אי נימא דגם בנתינה פסול מחובר יש לנו לומר בספר מה ספר בתלוש אונתן נמי קאי ואין חילוק בין שיעור חיבור דכתיבה או דנתינה וכ"כ רשב"א. אך כבר ביארתי בתשובה דהא דר"א ששון ודפר"ח תלי' בפלוגתא דתנאי ר"ה ט' ע"ב לר' יהודה מקרא נדרש לפניו ולא לאחריו ולרבנן דקיי"ל כוותי' מקרא גם לאחריו נדרש וצדקו דברי פר"ח דספר א' ולא ב' ספרים אונתן נמי קאי וה"ה בנידן שלפנינו שיעור חיבור כ"ש פוסל בין בכתיבה ובין בנתינה. ורק הקושי' אר' יהודה דאמר עד שתהא כתיבתו וחתימתו בתלוש ולר' יהודה שפיר י"ל ולחלק דהא ר"י ס"ל מקרא נדרש לפניו ולא לאחריו א"כ בספר קאי רק אכתיבה ונתן בידה קאי אנתינה וכנ"ל ומ"מ הרמ"ה כ' סתם שאם חיבר בין חתימה לנתינה פסול ולא חילק בין חיבור לחיבור משום דלדידן קיי"ל מקרא נדרש לאחריו וק"ל:

דקיי"ל הלכה כר"א בגיטין. כ' תוס' משום דמיירי הכא בגטין נקט גטין אבל הלכה כמותו אף בשאר שטרות וכו'. ולפיכך צריך ליזהר שיהיה עדי מסירה וכו' עכ"ל. האי לפיכך צ"ע איך נמשך זה לכאן אפי' למ"ד בגטין ולא בשטרות מ"מ בגיטין צריך להיות ע"מ. ונ"ל לבאר בעזה"י דעת הרי"ף לר"א סגי בע"ח בלא ע"מ והיינו תיקון העולם ור' אפרים כתב דלא מהני ותיקון העולם הוא שעי"ז נדע שנעשה כתיקונו בע"מ. והר"ן הקשה איך נדע על מי נסמוך על העדים הרי כותבים גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו ומנא ידעו הם שניתן בע"מ ואי על הבעל אטו דינא גמירי הלא רגיל בכל שטרותיו למוסרם בלי ע"מ רק בע"ח א"כ מנא ידע ליתן גט בע"מ אע"כ ע"ח מהני בלא ע"מ והיינו תיקון העולם. והנה לשיטת הרי"ף א"א לו' כמ"ש תוס' דגם לר"מ בעי' ע"מ משום דבר שבערוה דא"כ מה הועיל לר"א ע"ח כיון דצריך גם ע"מ וע"מ לבד סגי לר"א אע"כ רי"ף וסיעתא לא ס"ל כהתוס'. ואמנם תוס' דבעי למימר דבעי' דוקא ע"מ לר"א ועוד אפי' לר"מ צריך ע"כ לית להו כהרי"ף אלא ס"ל תיקון העולם כר' אפרים ע"י החתומים ניכר ונודע שנמסר כדינו לפני ע"מ ושלא תיקשי קו' הר"ן על מי נסמוך על הבעל הלא הבעל לאו דינא גמיר וימסור גט כאשר רגיל בשטרותיו כל השנה. ע"כ הקדימו תוס' דהלכה כר"א אף בשאר שטרות ורגיל כן כל השנה למסור שטרותיו בפני עדים וה"ה גט לאשתו וא"ש. ובדברים אלו י"ל סתירת רש"י דלעיל ואין להאריך במובן. עוד כ' תוס' אי סגי לר"א בע"ח דל ע"מ מהכא בע"ח סגי. ע' ר"ן פ' המגרש מסיק לא דע"ח כרתי אלא כיון שנחתמו עדים ויוצא מתחת ידה הרי אנחנו כלנו ע"מ שבא מיד הבעל לידה וסגי' בזה במקום ע"מ וא"כ לק"מ קושי' תוס' אכתי כיון שנתערבו הגטין אנחנו לא נדע מי המתגרשת בזה ומי בזה עד דמסיק לא בעי' נתינה לשמה:

והני נמי גמירי. יש לעיין מאי פשיטא לי' דגמירי ולא שכיחי. וי"ל דמסתמא בני חו"ל הסמוכים לא"י שכיחי בא"י ולמדים מהם ומשו"ה בקיאים וה"ה דעדים מצויין לקיימו. אך בני א"י לא שכיחי בח"ל אפי' בסמוכים וא"כ במוליך לא ימצא עדים לקיים ושוב גזרינן מביא אטו מוליך. כך הוה ס"ד השתא:

מובלעות וכו' עמ"ש בזה ובתוס' ומהרש"א לעיל במתני':