חידושי חתם סופר על גיטין לט:

איסורא ולא ממונא. הקשו תוס' א"כ כל שטר שחרור צריך שיפקרנו קודם דשטר איננו אלא לאיסורא ולא לממונא וצלע"ג להבין אטו שטר להפקעת ממון חידוש הוא הלא בכל ענינים וקנינים מועיל שטרא וכותב חייב אני לך מנה בשטר או מוחל אני לך חיוב עבודתך אפי' לא כתיב קרא כלל מועיל ולא חידש הכתוב אלא שיועיל השטר להפקיע איסורו וגם אי לאו הפקעת איסורו גם ממונא לא הוה מפקיע ע"י קבלת השטר שאין לעבד יד לקבל אבל השתא גטו וידו באין כאחד ומשבאו כא' שוב לא קשי' מי יתיר ממונא וכי גרע מכל קנינים ממון בעולם שנעשין ע"י שטר. ואין לומר הכי קא קשי' להו הלא בשטר לא כתיב לשון הפקעת ממון כלל וא"כ מנ"ל דשטר מפקיענו בלא הפקר קודם א"כ לא משני מידי דתירצו שטר כתב להדיא בקרא לא ילפינן לה לה מאשה. וקשה אטו נוסחא של שטר כתיב בקרא דלמא אכתי נימא שצריך בלשון חופשה הניתן לה צריך לכתוב ב' לשונות הרי מעשי ידיך לעצמך והרי את בן חורין ולא הועילו כלום בתירוצם. וצריך לדחוק דקשי' להו לתוס' אע"ג דשטר קונה ממון בכל מקום הכא מכח גו"ז ה"ל לסחות ולגרוע כח השטר שלא יועיל לממון אלא לאיסורא וצ"ע:

ולאפוקי מהאי תנא וכו' לפמ"ש תוס' לעיל ל"ח ע"ב ד"ה אין הגזבר וכו' א"כ גם רבנן דרבי דלא כהאי תנא וס"ל נמי כסף גומר ומוציא אלא ס"ל אין הגברים רשאין להוציאן מפני חשדא וזלזול הקדיש. וזה דעת רמב"ם דפסק כרבנן דרבי אין הגזברין יכולין להוציא וכו' ומ"מ ס"ל בעלמא כסף גומר. אך לפירש"י לעיל ס"ל לרבנן אין גזברין יכולין להוציא בשטר שחרור משום דאיסורא לא נתקדש בהקדש ולא יכול הגזבר להוציאו. ונ"ל זה היה דעת הראב"ד והיה קשה לו נהי בשטרות לא יכלו שיכתבו שטר על שמם אבל הוא יתן כסף עצמו והכסף יכרית ויגמור לגמרי אע"כ ס"ל לרבנן דרבי כסף אינו גומר בשום עבד וכר' שמעון משו"ה השיג הראב"ד ועיין תשובת הרמב"ם לחכמי לוניל שנדפסה במגדל עוז ותבין דברינו אלו: