חידושי חתם סופר על גיטין כו:

וזרק לי' ניהלה ומעגן ומותיב לה. נדחק רש"י בלשון עיגון ועי' חי' ר"ן דלא מצינו עיגון אם לא תהי' זקוקה לבעל בלי גט. והנה בחו"מ סס"י של"ג גבי פועל החוזר דידו על התחתונה כתב אם אמר בעה"ב צא מעלי מחל לו שיעבודו וכ' שם בשם ר' ירוחם דאם אמר לו הבעה"ב כן מתוך כעס לא הוה מחילה ובת"ח ר"פ גט פשוט הקשה א"כ אמאי תקנוה גט מקושר לכהנים משום דזימנין דקפיד ומגרשין ואי ס"ד מתוך כעס לאו כלום הוא א"כ אין כאן גירושין ע"ש. ולק"מ התם דאטו אפי' ריח הגט אין בו בתמי' וא"כ תיאסר לבעלה הכהן עכ"פ ומשו"ה תקנו גט מקושר. אבל משמעתין קשה דלא משום כהנים לחוד נתקן ואפ"ה קאמר דרתח וזרק לי' ניהלה. ע"כ נלפע"ד דודאי בין להתיר אשת איש ע"י גט כזה והוה כספק מגורשת וצריכא גט שני וגם אין לכופו בחיובי אישות כיון דעכ"פ זרק לה גיטא ויפה קאמר מעגן לה:

ולא אשכח ספרא. אבל אי הוה אשכח ספרא אפי' לא אשכח גיטא והוא בהיל ושיירא עוברת מ"מ הו"מ למימסר מילי לספרא כביבמות קט"ו ע"א אך אי לא אשכח ספרא ויאמר לאחרים אמרו לסופר הא קיי"ל ס"פ התקבל לא תעשה כזאת בישראל והכי קיי"ל. אמנם איכא התם כמה אמוראי ס"ל תעשה כן בישראל וא"כ לדידהו ליכא הכא משום תקנת עגונות וא"כ למאי דקיי"ל ת"ק ר"א ס"ל לכל הני אמוראי משום תקנת סופר ומש"ה פסק כן הרמב"ם אע"ג דלמאי דקיי"ל לא תעשה כן בישראל שפיר י"ל משום עגונות מ"מ פסק כנ"ל:

קפסיק ותני. עיין תוס' ואבאר בעה"י דמידעינן ממתני' דנכתב ביום דבעי זמן ממילא ה"ל מן התורף ובעי לשמה וה"ל כשאר תורף דהרי את מותרת לכל אדם וממילא נדע נמי אפי' אי ארוסה לא בעי זמן מ"מ אי כתב טופס צריך להניח מקום הזמן אי ירצה לכתוב משום גזירת גט נשואה דלא גרע משארי שטרות דגזרי' אטו גט וא"כ דנקיט זמן משנה שאינה צריכא היא אע"כ להורות נתן דזמן דארוסה מעיקור דין הוא ולא משום גזירה בעלמא וקמ"ל דטעמא משום בת אחותו דשייך נמי בארוסה והוה בכלל תורף. וקשי' למ"ד משום פירי כן הוא ביאור דברי תוס' ולפ"ז לא הו"מ לפרושי כמ"ש פני יהושע דפריך מדלא תניא גט ארוסה יניח ב' דברים שם איש ואשה ובנשואה גם זמן ובמלוה גם מעות ובלוקח גם שדה ע"ש. וז"א דלעולם בעי בארוסה שיניח זמן משום גזרה עכ"פ אלא דפריך ממשנה יתירה דייק דמעיקור הטעם הוא ולא משום גזירה. גם מ"ש ב"י סי' קכ"ו להוכיח משמעתין דאי כתב בגט ארוסה אשתי פסול דאלת"ה א"כ אי כתב אשתי לא שייך גיטה קודם לבנה כמ"ש תוס' ד"ה הכא וכו' דאי לאו דכתיב ארוסתי לא יחתמו עדים ואין צריך להניח מקום הזמן וא"כ אכתי קשה אפילו גט ארוסה שכתב בו אשתי והא בזה אין צריך להניח מקום הזמן אלא ע"כ פסול אם כתוב אשתי ע"ש. ולהנ"ל ליתא דודאי אפי' אי לא כתב לשון ארוסתי ולא יחתמו עדים מ"מ אסור לכתוב הטופס משום גזירה עכ"פ ורק מיתורא מוכח דאיכא שום ארוסה דפסול זמן מטעם עצמו והיינו גיטה קודם לבנה אבל אפי' היכי דלא שייך ה"א מ"מ פסול משום גזירה ואפי' כותב רק כללא קמא ובשעת נתינה יגמור הזמן פרטא בתרא מ"מ ה"ל שלא לשמה כיון דנתקן זמן משום שלא יאמרו גיטה קודם לבנה ממילא בעי לשמה וכנ"ל. ויש לעיין מ"ד משום פירי מי הוא ריש לקיש הא ר"ל מוקי מתני' דמחובר כר"מ מכ"ש משנתינו. ולר"מ לגזור בזמן משום קטטה בשלמא שם מעות ושם שדה גזרינן אטו שמו ושמה דגטין והוה קטטה אבל זמן לא מיחלף בשמו ושמה ומשום לשמה ליכא לר"מ ורק למסקנא משום תקנת ולד היכי דשייך אבל למגזור עוד אפי' היכי דלא שייך מהיכי תיתי. מיהו בלאה"נ קשה למאן דמוקי מתני' כר"מ אין כאן קושי' מיתורא בשלמא לר"א שפיר פריך כי היכי דלא תנן שום תורף כגון הרי את מותרת ה"נ לא ה"ל למיתני זמן אבל לר"מ איזה הכרח יש לדיוקא מיתורא דאפי' ארוסה היא מעיקור הדין. וביותר קשה לפמ"ש לעיל בסוגי' דנכתב ביום דכל עיקור קושי מפני מה תקנו זמן בגטין הוא לר"א אבל לר"מ דע"ח כרתי בעי' זמן משום דעדות שאתה יכול להזימו ע"ש בביאור א"כ ע"כ הכא לק"מ קפסיק ותנא דפשיטא דארוסה נמי בעי עדות שאתה יכול להזימו וא"כ ע"כ עיקור קושי' ש"ס אי ת"ק כר"א וא"כ מ"ד משום פירי שהוא ר"ל דמוקי מתני' כר"מ לק"מ קושי' ש"ס ויש ראי' לבעל העיטור דמייתי רא"ש לעיל דס"ל איפוך בתרייתא ור' יוחנן ס"ל משום פירי ואיהו מוקי למשני' דפרקין דלעיל כר"א והה"נ משנתינו ולדידי' מקשה ש"ס אלא הא כתב תוס' לעיל דלר' יוחנן לא מוקמי משנתינו כתרי תנאי אליבא דר"א וע"כ רישא ר"מ ולק"מ. ולולי דמסתפינא הייתי אומר דכל השקלא וטריא לר' יוחנן והכי קאמר הניחא למ"ד משום בת אחותו פי' הניחא אי תנא קמא דמתני' רבנן דר"ש דס"ל אליבא דר"י משום בת אחותו ורישא לאו ר"ש ותרי תנאי אליבא דר"א א"ש משנתינו אלא למ"ד משום פירי פי' אי מתני' כר"ש דלא נימא תרי תנאי אליבא דר"א כדס"ל לר' יוחנן ביבמות א"כ רישא ר"ש דס"ל משום פירי קשה ארוסה מי אית לה פירי ומסיק לר"ש אליבא דר' יוחנן משום תקנת הולד:

בשלמא למ"ד משום בת אחותו. י"ל בודאי למ"ד יש לבעל פירות עד שעת נתינה מסברא חצונה א"כ טעמא דזמן משום בת אחותו בין בארוסה ובין בנשואה וא"כ אכתי הוה משנה שאינה צריכא אלא מ"מ י"ל ה"א בארוסה זנות בעדים והתראה לא שכיחא ומ"מ בנשואה איכא משום שמא יחפה על בניו ממזרים תיקנו זמן אבל בארוסה לא עיין סברא זו לעיל בהרא"ש פ"ב סי' ד' ותוס' י"ז ע"ב ד"ה זנות וכו' ע"ש. ועתה נהי דנאמר למ"ד משום בת אחותו קמ"ל דלארוסה נמי חיישינן אע"ג דלא שכיח. א"כ קשה למ"ד משום פירי הא ארוסה לית לה פירי מאי תאמר בארוסה מודה ר"ל דשכיחי זנות משום דאין בעלה משמרתה כמ"ש תוס' הרא"ש ריש מס' כתובות א"כ תאמר דארוסה שכיחי טפי א"כ תיהדר הקושי' אמ"ד משום בת אחותו וק' ממ"נ אע"כ שקולים הם הכא איכא עדים והתראה דלא שכיחי והכא בעלה משמרתה ושקולים הם:

משום תקנת ולד. פירש"י משום פגם משפחה. עיין רמב"ם פ"י מגירושין הל' י"ז י"ח ובראב"ד. משמע מדבריו שם להגאונים כל שיש לו בן אפי' מגוי' אמרינן בודאי בא עלי' לפני שני עדי קדושין וקידשה דלא הי' עושה בעילתו בעילת זנות וראב"ד פליג בגוי' ומודה בבת ישראל ושפחה שבידו לשחררה תלינן בהיתר דלא שביק היתרא ואכל איסורא. ורמב"ם אינו מודה אלא בגרושתו בין מן הנשואין ובין מן הארוסין ועיין היטב הסוגי' ס"פ הזורק. וא"כ לפ"ז הכא אם יאמרו גיטה קודם לבנה ויתלה הולד בהמגרש עצמו. א"כ היא אסורא לכולי עלמא משום קידושין שאחר גירושין. ואם יתלו הולד מעלמא ולא מהמגרש ויהיה הולד שתוקי ולא ירש בנחלת אבותיו כי ידחהו אחיו ואם ימות הבעל בלא בנים תתיבם אשתו אחרת. ולהחמיר ניחוש ותהי' אשה זו אסורה לכ"ע ואשתו חולצת ולא מתיבמת והבן שתוקי ואם אמת כן ראוי הוא להחמיר בחשש זו אך לשון תקנת ולד לא משמע כן וצ"ע: