חידושי חתם סופר על גיטין יז.

נכתב ביום ונחתם בלילה וכו' הא דלא תנן גט המוקדם פסול משום דר"ש לא פליג אלא אנכתב ביום ונחתם בלילה אבל מוקדם ממש שנכתב בניסן והקדימו זמנו לאדר שלפניו מודה ר"ש דפסול ופשוט. וקמ"ל בגט אעפ"י שנכתב תחלת הלילה ונחתום סוף היום דה"ל כ"ד שעות בין כתיבה לחתימה ואיכא זמן רב דאיכא למיחש ביני לביני לזנות ולפירות אפ"ה כשר ואם נכתב ביום קודם צאת הכוכבים ונחתם מיד אחר צ"ה היינו בלילה פסול אע"ג דליכא אלא שעה מועטת אפ"ה פסול דלא פליג רבנן בתקנתי' ובשארי שטרות אין זה חידוש כיון דלא כתבינן שעות א"כ אין השיעבוד חל עד סוף היום אבל גט לאו לשיעבוד איתקן והגירושין חלה בשעה שנמסר בידה אפ"ה הדין כן. וכ' בהגה' מיימ' אם אחר שנחתם כותב על גביו שאיחר חתימתו אחר כתיבתו מ"מ פסול ופסקו בשו"ע סי' קכ"ז אמנם עיין בשו"ע חו"מ סי' מ"ג ש"ך סוף סקי"א העלה אם כותב על השטר שהוא מוקדם טרם שנראה פסולו בב"ד הרי הוא חוזר להכשרו ע"ש צ"ל הכא בגט לא מהני זה כיון דבשעה שנמסר לידה לא נתגרשה בו כי היה פסול. במאי תתגרש עתה משהוא כבר בידה מיהו היינו לרא"ש דס"ל מוקדם בטל הגט לגמרי. אבל לרמב"ם שאינו אלא פסול ואם נישאת לא תצא א"כ גם בתחילה היתה מגורשת בו א"כ אם תכתוב עליו תנשא בו אפי' לכתחלה ועוד גם להרא"ש אם קודם נתינה אחר החתימה תכתוב עליו לתכשר וצ"ע שלא נזכר כן בהפוסקים. ועי' ב"מ ע"ב ע"א לריש לקיש שטר מוקדם כשר לגבות בו מזמן שני לרבנן דר"מ דהלכתא כוותי' א"כ גט מוקדם אמאי פסול לגמרי וכי חמיר משטר דעביד רק לגוביינא וצ"ע:

ור"ש מכשיר. עיין פי' המשנה לרמב"ם כ' טעם פסולא דמתני' משום דעדי שיקרא נינהי וטעם דר"ש דמכשיר משום שבזמן קצר כזה לא שייך לומר שמא זינתה וק' דסיפא לאו היינו רישא וצ"ל דרמב"ם ס"ל בשטר מוקדם העדים פסולים ולא מצי למימר על זה לא חתמנו ועיין ש"ך חו"מ סי' מ"ג סקי"ז. והנה קיי"ל בכתובות כ"ד ע"ב אין מעלין משטרות ליוחסין דמצי למימר לא חתמנו אלא אמנה שבשטר ומיהו כתב שם תוס' בשני יב"ש בעיר א' דאיכא קפידא שפיר מעלי' דצריכין להשגיח על זה ע"ש. וא"כ צ"ל דהכא בנכתב ביום הוה קפידא כמו בשני יב"ש ולא מהימני לומר ע"ז לא חתמנו והוה עדי שקר ואך ר"ש פליג וס"ל כיון דבזמן מועט כזה לא שייך שזינתה ע"כ אין קפידא כ"כ ולא משגיחים בהו העדים ולא מפסלי' כנלע"ד פי' כוונת הרמב"ם. ולפ"ז תינח למ"ד התם אין מעלין משטרות ליוחסין דבמידי דליכא קפידא לא משגיחים העדים אלא למ"ד מעלין משטרות ליוחסין דאפי' בכל שהוא איכא קפידא קשה מ"ט דר"ש דמכשיר אע"כ צ"ל כהש"ס דילן דס"ל לר"ש לא חשו לבת אחותו כלל רק משום פירות ומכיון שנתן עיניו לגרשה שוב אין לבעל פירות א"כ אדרבא טוב הוא לכתוב יום הכתיבה ולא יום החתימה ומשו"ה מכשיר ר"ש וש"ס דילן אזלא להך מ"ד ורמב"ם פי' אליבא דהלכתא דקיי"ל כמ"ד אין מעלין וכנ"ל. אלא צ"ע קצת דרבא אמר לקמן סתם מ"ט דר"ש כיון שנתן עיניו וכו' ויהיה רבא דלא כהלכתא. וזה קשי' ג"כ על מ"ש בשעה"מ בישוב פי' הרמב"ם ע"ש ויבואר עוד לקמן אי"ה:

מפני מה תיקנו זמן בגיטין. בירושלמי דשמעתין אמר ר' יוחנן פסול מפני אכילת פירות וכו' ולא קאי אעיקור תקנת זמן מפני מה תיקנו אלא אטעם פסול נכתב ביום ונחתם בלילה. ואר"י משום פירות ור"ל לא פליג ולא הזכיר בת אחותו כלל אך פליגי התם לר' יוחנן ר"ש מכשיר דוקא לאלתר ולר"ל אפי' עד עשרה ימים בהיפך מפלוגתתם בש"ס דילן ויבואר לקמן אי"ה. אבל עכ"פ טעם עיקור תקנת זמן לא נזכר בירושלמי דפרקין אלא טעם פסול מוקדם ואר"י משום פירי ולא פליג ר"ל ע"ז ולא נזכר חשש זנות כלל. אך בפ' השולח הלכ' ג' אין אלמנה נפרעת מנכסי יתומים אלא בשבועה וכו' ואין עדים חותמים על הגט אלא מפני תיקון העולם והלל תקן פרוזבול וכו' שם איתא אמר רב הונא מפני מעשה שאירע וכו' כמו שהביאו הראשונים. ופני משה נדחק שם מה שייטא דרב הונא התם. ולפע"ד האמת כאשר אומר. הנה ר"פ אד"מ מבואר מן התורה דיני ממונות צריכי דרישה וחקירה ועדות שא"א יכול להזימו פסול אלא שחז"ל בטלו משום נעילת דלת וה"ה בגטין וקידושין אם לא בדין מרומה אוקמוה אדאורייתא ויבואר עוד לקמן אי"ה. וכ' בנימוק"י שם איך גט שאין בו זמן אם נישאית לא תצא והולד כשר הא מן התורה אין כאן עדות כיון שאין בו זמן אין יכול להזימו ותי' אפקועינהו רבנן לקדושין מיני' ע"ש והנה לפ"ז יפלא מאי קשי' מ"ט תיקנו זמן והלא ממתן תורה ואילך הוצרכו לכתוב זמן בגטין דאל"ה ה"ל עדות שאי אתה יכול להזימו ואם אח"כ בטלו חקירות ודרישות מ"מ מה הפסד אם יהיה בו זמן שיהי' עדות הראוי להזימן ויהיה גט מן התורה ולא נצטרך להפקעת קידושין ודי לן אם ניתן בלא זמן שנאמר לא תצא ע"י הפקעת קידושין אבל לשאול מ"ט תיקנו זמן בגטין הוא תימה. ע"כ נלע"ד אה"נ לר"מ דעידי חתימה כרתי ומאז ומעולם נכתב זמן מן התורה אז גם אח"כ לא עברוהו. אך הירושלמי קאי התם אמתני' שיהיה עדים חותמים על הגט מפני תיקון העולם והוא לר"א דמן התורה מעולם לא חתמו עדים על הגט כ"א כתב על הנייר הרי את מגורשת וכל הנוסחא ונתנה לה בפני ב' עדים ולא צריך זמן כי העדים שבע"פ ראוי' להזימם וגם תיקון חכמים לא שייך לא משום זנות ולא משום פירות דבנייר הזה שאין בו עדים לא תנצל ממיתה ולא תגבה פירות עד שתביא עדי מסירה לפנינו אך אח"כ כשתקנו משום דמייתי ע"מ תיקנו שיחתמו ואז כבר בטלו דרישה וחקירה א"כ מ"ט תיקנו זמן ועל זה קאמר ר"ה משום מעשה שהיה בבת אחותו וכל זה לר"א אבל לר"מ אין צריך לטעם כלל. ולר"א נמי כשאינו מחתים עליו עדים אלא נותנו רק בפני ע"מ לא בעי זמן וכ"כ רשב"ם ב"ב קע"ב ע"ב ע"ש רק כשיחתמו עדים אע"פ שמסרו גם בע"מ מ"מ כיון שיכולה לגבות פירות או לחפות על עצמה בהא בעי זמן ובעי טעמא מ"ט תיקנו זמן:

ועי' נימוק"י שלהי יבמות דעשו גיטין כד"מ ולא כד"נ מפני שתחילת דינה אין על ד"נ ע"ש. ומ"מ צריך להנ"ל דהא ד"מ גופי' צריך דרישה וחקירה ויכול להזימו מן התורה ואיך נתיר גט בלא זמן וע"כ משום הפקעת קידושין וכנ"ל. אלא שצ"ע קצת דמשמע שם מדברי רמב"ן דבזמן דדנין ד"נ עיקור גט כד"נ וצריך עדות שאתה יכול להזימו וא"כ בשמעתין דשמא יחפה היינו בזמן דדנין ד"נ וא"כ תיפוק לי' דצריך זמן דאל"ה לא מהני חתימת העדים אפי' לתיקון העולם לא מהני:

והנה כתבו תוס' שם שאם לא הי' זמן בשום גט אינה נהרגת דאוקמא אחזקת כשרו' ע"ש אבאר דבריהם לפע"ד. הנה כ' מהרש"א ר"פ האשה רבה ונמצא כן ברשב"א והחזיק אחריו פנ"י בסוגיא דתרי ותרי אשה שאמרה ברי לי מת בעלי אע"ג דקיימא בחזקת א"א וכל זמן שלא נדע מה היא אנו ממיתים על חזקה זו אבל כשאמרה נהי אצליכם שאינכם יודעים ממיתת בעל הרי הוא חזקת א"א דאורייתא אבל אני יודע בודאי שמת בעלי א"כ שוב א"א לנו להרוג אותה אהך חזקה דנקי וצדיק אל תהרוג כ"כ פנ"י שם בשם רשב"א ואמת נכון הדבר. מ"מ נ"ל אם אמרה ברי לי שגרשני בעלי והוא באופן שאינה נאמנת גרשתני אז נהרגת ולא שייך נקי וצדיק אל תהרוג כיון שאין גיטה לפנינו הוה ריעותא ולא דמי למיתה שאין כאן ריעותא לפנינו. אך אי הי' בידה גט ואך אין בו זמן אין כאן שום ריעותא נאמנת לומר ברי לי שקדם גט לזנות ונקי וצדיק אל תהרוג. אך אחר שתיקנו זמן ובאתה לפנינו בגט שאין בו זמן נהי אי לא זינתא לא תצא אע"ג דהוה עדות שאי אתה יכול להזימו מ"מ הא בטלו חז"ל דרישה וחקירה וכנ"ל אבל עכשיו שזינתה ג"כ והגט שבידה אינו גט לכתחלה אלא בדיעבד שאם נישאת לא תצא ה"ל דין מרומה שצריך עדות שאתה יכול להזימו מן התורה ובטל העדות ונהרגת וצדקו דברי הטור עם דברי ש"ס דשמעתין אהני דלכתחלה לא תנשא ושניהם צדקו יחדיו וב"ח וטו"ז סי' קכ"ז ס"ק א' ובית שמואל סק"א נדחקו. ולפע"ד האמת כמו שכתבתי. וא"ש נמי הראב"ד דמכשיר גט מאוחר וקשה הא יכול לחפות ולק"מ אה"נ אם נמצאת שזינתה וה"ל דין מרומה נהרגת ומ"מ כל זמן שלא זינתה כשר בדיעבד כמו אין בו זמן כלל. אך עיין לקמן ל"ג ע"א תוס' ד"ה אפקיעינהי וכו' ע"כ נימוק"י הנ"ל לא ס"ל כתי' תוס' דהרי לדידי' בלא זמן מחפה בדין דהרי אפקועינהי לקדושין וע"כ אהך גופא תיקנו זמן דלא לחפות אפי' בדין וא"כ קשה קושי' תוס' אלא שיש כמה תי' אקושי' תוס' ע' רשב"א שם ושיטה מקובצת ריש כתובות אבל אהתוס' קשה מה יענו אקושי' נימוק"י איך מתירים א"א ע"י עדים שאין יכול להזימן ואין לומר אפקועינהי א"כ כדין מחפה. וי"ל תי' אחר אקושי' נמו"י דהנה בגט יש ג' ענינים דיני נפשות ודיני ממונות כתובה וכל תנאי' וענין הכריתות עצמו דצריך עדים מן התורה דילפינן דבר דבר ממון והנה מטעם ד"נ פ' נמו"י שלהי יבמות כיון דעכשיו בשעת גירושין אינם באין על ד"נ רק להתירה אע"ג דמסתעף מיני' ממילא מ"מ אין צריך דו"ח והרמב"ן הוסיף בזה"ז ליכא ד"נ ע"ש. וזה הטעם צע"ק הא בשמעתין מיירי בזמן דאיכא ד"נ דחייש שמא יחפה ומ"מ כשר בלא זמן אע"ג דא"א להזימן אלא מחורתא כיון דעיקור העדות אינו בד"נ לא בעי' יכול להזימן ומטעם ד"מ דאית בי' כתובה ותנאים בזה בטלו דרישות וחקירות בדיני ממונות והפקר ב"ד הפקר. אך הקושי' הוא מעיקור הגט דהכריתות בעי עדות דבר דבר מממון וא"כ בעי' יכול להזימן ואיך אפשר להכשיר בלא זמן או מאוחר. לזה י"ל כיון דעדות בגט לא כתיב להדיא וגם אין העדים החתומים מעידין על שום דבר כמ"ש פנ"י סוף הסוגי' רק גז"ה הוא דבעי' שני עדים הראוי' להעיד בממון מגז"ש דבר דבר וכיון שיש כח ביד חכמים להכשיר עדות ממון אפי' אינו יכול להזימן אע"פ שהטעם משום הפקר ב"ד מ"מ אותן ב' עדים החתומים על הגט ראוי' היו להעיד בממון והרי הם מעידים על ממון כתובה ותנאים והוא עדות המועיל ממילא מועיל לכריתות הגט דהוה דבר כממון כצ"ל ודוחק. ואמנם הרמב"ם פסק גט מאוחר פסול וקשה מגט מקושר שהקשו תוס'. ונ"ל עפמ"ש הרא"ש דגט מאוחר אינו מועיל אלא מזמן שכ' בו כמ"ש תוס' משום דזמנו של שטר מוכיח עליו. ולפ"ז תלי' זה בפלוגתת ר' יהוד' ור' יוסי דלר' יוסי אמרי' זמנו של שטר מוכיח עליו והנה לקמן ע"ו ע"ב רבותינו התירוהו לינשא ס"ל כר' יוסי דזמנו של שטר מוכיח עליו. אמנם הרי"ף והרמב"ם ס"ל פסקו דלא כהך ברייתא אלא הלכה כר' יוסי בשטרי ממון ולא בגטין וע' ריש פ"ח מגירושין ויבואר עוד לקמן בשמעתין אי"ה וא"כ א"ש דרמב"ם ס"ל ר"ח בן גמליאל בפ' גט פשוט ס"ל כרבותינו שגם בגט אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו ואין כאן הפסד בפירות שהבעל אוכל פירות עד זמן המאוחר שבגט. אך אנן קי"ל לא אמרינן בגט זמנו של שטר מוכיח עליו וחל הגט מיד והבעל מפסיד פירות מיד ומשו"ה פסול:

והנה בכ"מ כתב דלראב"ד מאוחר כשר דאהני לזמני' דלבתרי' ודבריו צריכין ביאור. וי"ל כוונתו עכ"פ אם לא יבואו העדים להעיד עד אחר הזמן המאוחר ויעידו שזינתה כבר מקודם אז לא תוכל להתנצל שכבר נתגרשה מאז וראי' שזמן שטרה מאוחר ז"א שהרי עתה הוא כבר אחר אותו הזמן מה תאמר מיד שיבוא הגט לידה קודם הגעת הזמן תבקש מב"ד שיכתבו לה שזמן גיטה מאוחר ואז תוכל לחפות על עצמה לעולם ז"א דהב"ד לא יכתוב לה על מגן כיון דלהראב"ד הבעל אוכל פירות עד הזמן א"כ למה לב"ד לכתוב לה ומדלא יכתבו לה אם יבואו עדים אחר הזמן ויעידו שזינתה קודם הזמן תיהרג וצדקו דברי הכ"מ דמהני עכ"פ לדלבתרי' ולפ"ז הרמב"ם ס"ל דמיד שיגיע הגט לידה אין לבעל פירות דלא כראב"ד א"כ ממילא יכתבו לה הב"ד זמן שבא הגט לידה ושוב אפי' עדים שזינתה קודם לכן תאמר שכבר הי' הגט בידה עוד מקודם שראו הב"ד שהרי ראו ב"ד שהוא מאוחר ותינצל מן המיתה ואיכא חיפוי. ולפ"ז מאן דס"ל לחיפוי לא חיישי' היינו ר"ש דזנות לא שכיחא מודה רמב"ם דמאוחר כשר ואתי' מתני' דג"פ במקושר כר"ש. ויש לצרף ולומר ר"ח ב"ג במקושר ס"ל כר"ש דזנות לא שכיח וליכא משום חיפוי וס"ל נמי כר' יוסי זמנו של שטר מוכיח ואוכל הבעל פירות עד הזמן וא"כ ליכא לא משום פירות ולא משום ב"א ואנן ס"ל אין זמנו של שטר מוכיח ואין לבעל פירות מיד וגם זנות שכיחא ואיכא משום חיפוי וליכא למימר אהני לזמנא דבתרי' ז"א שהיא תלך לב"ד ויכתבו לה שראו בידה הגט קודם הגעת הזמן וצדקו דברי רמב"ם. וראב"ד ס"ל נמי אין זמנו של שטר מוכיח ומשו"ה מגורשת מיד אך הבעל התנה לאוכל הפירות עד הזמן ולא יכתבו לה ב"ד וליכא לא משום פירות ומשום חיפוי נמי אהני לזמן דבתרי' כנ"ל:

תקנו זמן בגטין. כ' תוס' משום מזונות לא הצריכו לתקן דתטמין גיטה ובעל שאמר גרשתי אינו נאמן למפרע ע"ש. משמע אי הוה נאמן למפרע ולא היתה יכולה להטמין גיטה א"ש דקתני זמן משום לותה ואכלה. וי"ל בזה קושי' תוס' ב"ב קל"ד ע"ב ד"ה למפרע וכו' ע"ש וק"ל. וע' לקמן ישוב על קושי' תוס'. ומ"ש תוס' עוד משטר שחרור לכאורה יש לחלק ולומר בשלמא בגט אשה אע"ג דיש לבעל פירות עד שעת נתינה מ"מ יש לחוש שיתן לה גט במקום שאין ב"ד ועד שתלך למקום ב"ד לכתוב עלי' בין כך ובין כך ימכור אלפים פירות ויגבה שכירות בתים וכדומה ועיין רשב"א משא"כ בעבד הלא ברגע שמשחררו אין לו לעבד כלום ואם ישחררננו במקום שאין ב"ד הלא כל מקום שהעבד מעשי ידיו וגט שחררו הולכין עמו וליכא למיחש אלא שיעדוף יתר על מזונו ויתפסנו האדון י"ל בין כך ובין כך ימצא ב"ד שיכתבו על שחרורו זמן שראוהו בידו ואין כאן חשש. אלא שהתוס' לטעמי' שכ' ב"ד או עדים יכתבו ועדים מצויים בכל מקום. אך כבר כתב אבני מילואים דזה א"ש לר"ת דעדות בכתב מועיל למי שאינו אלם אבל למאי דס"ל דעדות בכתב אינו מועיל אלא ברצון המתחייב א"כ בעי' דוקא ב"ד לכתוב עליו שפיר י"ל כנ"ל:

ר' יוחנן אמר משום בת אחותו. ובזה"ז נמי כתב תוס' לקמן והרא"ש משום חיפוי על בני' משום ממזרת והא לשמואל ניחא דס"ל בסוטה כ"ז ע"א ישא אדם דומה ולא בת דומה. אבל למאי דקיי"ל כר' יוחנן התם רוב בעילות אחר הבעל וישא בת דומה ולא דומה לא א"ש כולי האי מיהו לס"ד י"ל משום אשת כהן דיחפה עלי' שלא יהיו בניו חללים נולדים מכהן שבא על הזונה ומשום אשת כהן תקנו בכל הנשים כמ"ש תוס' כן ריש מס' כתובות דבתולה נישאית ליום הרביעי משום אשת כהן תיקנו בכל הנשים וה"נ דכוותי'. מיהו לא א"ש לקמן דפריך כתבי' ואנחי' בכיסתא דאי מפייסא תפייס אי ס"ד עיקור תקנה בזה"ז משום אשת כהן וגבי דדהו לא שכיחא אי מפייסא תפייס אדרבא תיקנו גט מקושר משום כהנים קפדנים עיין ר"ה גט פשוט. אע"כ גם משום אשת ישראל היתה התקנה ומשום כן הקשו שם תוס' בזה"ז מה חיפוי שייך ואפ"ה תירצו שיחפה על בני' ממזרים פי' נהי שאין הדין כן דרוב בעילות אחר הבעל מ"מ הוא יחפה שלא יוציאו לעז על בניו. ומיהו לדידן ליכא מכשול בזה החיפוי שהרי באמת אינם ממזרים דרוב בעילות אחר הבעל אך המכשול הוא שתינשא לכהן ובאמת היא זונה שאסורה לכהן ועוד שיאמרו על הולד שאינו ממנו ויש כמה חששות ואח נושא אחותו מאביו וכדומה לענין יבום אם אין לו בנים אחרים. נמצא הוא יחפה מטעם שלא להוציא לעז על בניו ממזרים ועי"ז יהיה מכשול הנ"ל. מיהו כל זה אנו צריכים בעיקור התקנה אבל בטעם נכתב ביום ונחתם בלילה הוא אינו עושה לחפות אלא חששה הוא שמא יארע שתזנה בין כתיבה לחתימה ואז יהיה בנים ממזרים ממש ולא שדינן אחר הבעל שהרי אז הוא פרוש ממנה כדאמרינן לקמן לגט ישן לא חיישינן שהרי לא נתיחד עמה. אמנם לקושטא דמילתא נלע"ד דמעולם לא היינו מתקנים תקנה משום אולי תזנה אשה זו בין כתיבה לחתימה אפי' עשרה ימים. אך תיקון זמן היה משום זונות דעלמא ויבא לחפות עלי' ע"כ תקנו זמן ושוב תקנו בכל אופנים שלא יקדים כתיבה לחתימה כדי שיהיה נגדר גם גדר זה אם יארע שתזנה זו בין כתיבה לחתימה אבל אי לאו שנמנו חז"ל לתקן זמן משום זנות לא ירדו לגדור שום גדר משום זנות דזמן בין כתיבה לחתימה ובזה א"ש מה שמקשים מנ"ל לר' יוחנן דלית להו לרבנן נמי טעמא דפירות וגם משום בת אחותו והא"ש אי ס"ד דס"ל מכיון שנתן עיניו לגרשה אין לבעל פירות א"כ היה צריכין לתקן זמן משום פירות וממילא ליכא חשש חיפוי. ולא היו נמנים לתקן שום תקנה משום זנות. א"כ לא היו פוסלים נכתב ביום ונחתם בלילה משום זנות שיארע אפי' מכאן עד עשרה ימים וזהו באמת טעמו של ר"ש דכיון דהיו צריכים לתקן משום פירות וממילא נגדר חיפוי שוב לא ימנו לתקן משום בת אחותו לפסול מוקדם אפי' עשרה ימים. וא"כ רבנן דפסלי מוקדם ע"כ ס"ל יש לבעל פירות עד שעת נתינה ולא תיקנו זמן משום פירות ונמנו על הזמן משום חיפוי וממילא פסלו גם מוקדם משום חשש רחוק דבין כתיבה לחתימה. ואין רחוק להעמיס כן בכוונת פי' המשנה לרמב"ם אע"ג שאין לשונו מכוון כן ידוע שהמעתיקים שבשו הרבה בהעתקה מלשון ערבי ללה"ק. והנה קושי' הנ"ל מנ"ל לר' יוחנן דאיכא שום מ"ד יש לבעל פירות עד שעת נתינה שנתקשו בה מהר"ם שי"ף ופנ"י וכל האחרונים ז"ל. נ"ל ליישב לפמ"ש הרי"ף דלמאי דקיי"ל פורקנא תחת פירות ובעל חייב לפדותה עד נתינה ה"נ אוכל פירות עד נתינה וצ"ל להרי"ף לר"ש באמת אין פרקנא תחת פירות ואנן קיי"ל כתנא דברייתא בכתובות מ"ז ע"ב א"כ הרי קמן דאיכא תנא דס"ל עד נתינה ולק"מ ודברי רי"ף הללו יבוארו לקמן אי"ה:

ריש לקיש אמר משום פירות וארוסה דלית לה פירות אמרינן לקמן כ"ו ע"ב משום תקנת הולד ואמנם לפסול נכתב ביום ונחתם בלילה בארוסה אין טעם מבואר דהרי לא בא עליה ביני לביני אלא מכיון שתיקנו זמן משום טעם שוב בנקל פסול מוקדם משום דהוה כסהדי שקרי. ומה"ט נ"ל דלק"מ מה שהקשה מהרמ"ש ליתני נכתב ביום וניתן בלילה יהיה פסול מה"ט. ונ"ל דאין ראוי לפסול גט מטעם מוקדם וטריפת לקוחות שהרי אפי' שטר שעיקרו לגובינא אם הוא מוקדם אינו נפסול לגמרי עיין ב"מ ע"ב ע"א דלר"ל אליבא דרבנן דר"מ כשר מזמן שני ולר' יוחנן נמי דגזר מ"מ כשר מבני חורין א"כ בגט דעיקרו להתיר האשה מ"ט לא יהי' כשר עכ"פ להתיר האשה ולא תגבה בו הפירות עמ"ש תוס' לעיל ג' ע"ב ד"ה כתב בכ"י וכו' אבל העיקור דאה"נ משו"ה כשר נכתב בלילה אך נחתם בלילה פסולים להעיד דכיון דאיכא שום קפידא בזמן ה"ל להשגיח ולא מצי למימר על זה לא חתמנו אפי' בארוסה כן צ"ל:

וריש לקיש מ"ט לא אמר כר"י. לא ה"א דר"ל הכרח ע"כ לא חשו רבותינו משום זנות דאל"כ תיקשי מ"ט לא תיקנו זמן בקידושין וכק' ש"ס יבמות ל"א ע"ב ולא ס"ל כשינויי דש"ס שם זה א"א לומר דהרי חשו משום זנות ותקנו בתולה נישאית ליום ד' וע"כ הא דלא תיקנו זמן בקידושין צ"ל כתי' ש"ס שם היכי נינחי' וכו' וא"כ קשה מ"ט לא אמר כר"י בגיטין משום בת אחותו וע"כ הוצרך לשנויי זנות לא שכיחא ובכלל זה החילוקים שכ' תוס' בין זנות לזנות. וממילא מיתרצא נמי הך דבתולה נשאית ותו לא צריך לריש לקיש שינוי דיבמות ל"א ע"ב הנ"ל: