חידושי חתם סופר על חולין לו

מבבל לא"י וכו' פי' כיון דאנן כייפי להו לאו שפיר דמי למחזי יהורא להחמיר בפניהם ותלמיד המחמיר לפני רבו חייב נידוי עיי' בב"ק גבי עשרה תנאים שהתנה יהושע עובדא דיהודא בן נקיסאי ועמג"א סי' ס"ג סק"ב ובפ' מקום שנהגו אמרינן נמי דמא"י לבבל לא בעי למעבד חומרי מקום שהלך לשם מהאי טעמא דלא שייך מחלוקת כיון דידעו דבני א"י חשובו טפי לא יתקוטטו:

ה"מ היכי דדעתו לחזור. עיי' תוס'. ורדב"ז ח"א סי' ע"ג הסביר דדעתו לחזור מיד כמו רבב"ח ליכא למיחש למחלוקת וסגי בכוסוי בעלמא ככותאי. ובאין דעתו לחזור כלל כר' זירא. פקע מיני' חומרא מקום שיצא משם לגמרי. ומשנתינו דר"פ מקום שנהגו מיירי כגון בחורים בישיבת רבם שדעתם להתעכב ולחזור אחר כמה שנים בהא לא פקע מינהו חומרת מקום שיצאו משם כלל. אך כיון שמתעכב זמן רב לא ישנה מפני המחלוקת ויעשה כחומרת שניהם וע"ד שלום. והשתא הא דקאמרינן בפסחים ה"מ אין דעתו לחזור ר"ל דמתני' מיירי שאין דעתו לחזור מיד כרבב"ח אך דעתו להתעכב זמן מה. ודאמרינן בשמעתין ה"מ שדעתו לחזור פי' לאחר זמן לאפוקי מר"ז שלא הי' דעתו לשוב לח"ל לעולם ולא פליגי שמעתתא אהדדי ע"ש:

וכשאני לעצמי בקונטרס לסוגיא דמנהגים כתבתי די"ל מאי דאמרינן בשמעתין ה"מ כשדעתו לחזור לא קאי אמתני' דר"פ מקום שנהגו דנימא דמיירי בשדעתו לחזור דאדרבא הא אמרינן התם דמיירי באין דעתו לחזור. אך הכי קאי אהמקשן שהקשה בפשיטות ולית לי' לר"ז חומרי מקום וכו' ופי' רשב"א מידי ספיקא לא נפקא דלמא מקום שיצא משם לא מחמת מנהג בטעות נהגו אלא ידעו הדין וקבלו כך עליהם. ומספיקא יש להחמיר כך הי' ק' המקשן ערשב"א וע"ז תי' ה"מ דספיקא להחמיר אי דעתו לחזור אז אקרקפתא דידי' עדיין מונח חומרת מקומו מדינא דלא יחל דברו אז ספיקו להחמיר אבל ר"ז אין דעתו לחזור הי' ונהי אפ"ה מחומרא צריך לנהוג מ"מ ספיקא להקל ובניתי יסודי על דברי ש"ך י"ד סס"י פ"ב ולא כדבריו ממש אלא שאין כאן מקום להאריך בזה ושם בארה בעזה"י:

נהרא נהרא ופשטי'. פי' בבבל גופי' מקומות מקומות יש ומשו"ה קיי"ל הכא כריבר"י וכרחב"א דקאי ר"נ כוותי' ולא כרב ושמואל אע"ג דאמרינן לעיל בסמוך באתרי' דר"ז בבבל היו נוהגים כרב ושמואל ודלא כריבר"י ואנן בתר בני בבל גררי' כמ"ש הפוסקים לקמן פא"ט דף נו"ן גבי אקשתא ודאייתרא מ"מ היינו כבני בבל נגד בני א"י אבל הכא דבבבל גופי' מקומות יש שאני ופשוט:

גיסא גיסא. פי' ריטב"א דר"ל הי' גיסו של ר"י ואמר גיסי הגיס לבו בזה. ונ"ל רש"י מיאן בזה דא"כ לקמן י"ט ע"ב גבי נכרי נכרי נמי נימא הכי דקרי לי' לר"א נכרי ע"ש פירש"י ד"ה נכרי נכרי אע"ג דיש לומר דמצינו בעלמא דאמר ר' יוחנן על ר"א הדין בבלאה שהי' מבבל ולמד לפני ר"י בא"י וא"כ קרי לי' נכרי הבא מארץ רחוקה ועיי' תשובת מהרי"ט דמותר לומר כן ע"ד מליצה גבי ואת בני יהודה מכרתם לבני יון מ"מ הכא דנכרי ממש נמי קאמר שחיטת נכרי ממש ע"כ לא ניחא לי' לרש"י דקרי לי' נכרי אפי' ע"ד מליצה אלא לגלג וה"ה :

שייר בחוטי וכו' מלשון רשב"א ושארי ראשונים משמע דלרש"י אפשר מהדורא קמא מיירי הכל שתחלת שחיטתו ורובו הי' בתוך הטבעת והגרים ופליגי עד היכן יגיע מקום הטיית סכינו אי עד חוטי או או שיפוי כובע וכשיטה יותר מזה פסול גם לרחב"א אבל תחלת שחיטה לכ"ע ליכא אלא מטבעת הגדולה עד כנפי ריאה. ומלשון פי' משנה לרמב"ם וכן בחיבורו למעיין שם הבנתי עוד דהני חוטי גדלים למעלה מטבעת הגדולה סמוך לחללו מאד ומשתרבבים לתוכו וכן ראיתי ובל"א דיא מאנדלין וכשמותח ראשו הם חוץ לחלל הטבעת וכשכופף ראשו וצווארו לפעמים המה וגם שיפוי כובע יורדים לתוך חלל הטבעת וכ"כ בכרתי ע"ש והשתא לעולם מתחיל לשחוט בטבעת הגדולה ומ"מ פוגע בחיטי ואפי' בכובע עיי' בפנים בפי' המשנה ותראה כי כן הוא נמצא לשני הפירושים הנ"ל אין מקום שחיטה למעלה מטבעת ולזה התנבאו כל הנביאים בסגנון א' דמייתי ש"ך רס"י כ' ולדעתי יש לעיי' אי להתיר אפי' בה"מ בלמעלה מטבעת הגדולה: