חידושי חתם סופר על חולין רעז

אלא דאגבה' לאם וכו' ולא בעי למימר דכשבא לד' אמות שלה אקדשה דלפמ"ש רשב"א בחידושיו אייתר קרא שלח תשלח להכי וד' אמות קנין דרבנן הוא אלא צ"ע גם ארשב"א הוא דלמא קרא אתי' לעוף שהרג את הנפש ולא למוקדשים ולפמ"ש לעיל בסמוך דוקא הרג נפש דמבער מזיקין מהעולם אבל לא רובע ונרבע. והנה כבר ביארתי בחי' ס"פ הפרה דאע"ג דמשנה שלימה העידו בעדיות שהרגו תרנגולת בירושלים שהרגה את הנפש מ"מ איכא תנאי דפליגו וס"ל שור דוקא כתיב בקרא ולא שארי בעלי חיים ע"ש וא"כ רבינא אמר לפיכך וכו' להילכתא דתרנגולת נמי נהרג אבל ש"ס רצה לברר אליבא דכ"ע. ועיין בסמוך אי"ה. ודקאמר מעיקרא חייב בשלוח לא שישלח הרי שלח לתקלה אלא מעיקרא איתסר בלא תקח הבנים בלא שלוח וכיון שא"א בשילוח לא יקח הבנים וגם הוא לוקה שביטל מצות שלוח ע"י שהקדישה:

כיון דמרדה פקעה קדושתיהו כ' רשב"א דמסברא פקעה קדושתיהו אפי' קדשי מזבח כשיירה שעמד עלי' גייס לטרפה דהכל הפקר ה"נ יצאה מקדושתו לגולי דאייתר קרא שלח תשלח וס"ל רב מסתיין למוקמי קרא בקדושת גוף אבל בקדושת דמים לא נמצא לפ"ז לרב שיירה ששללה נתחללו כל הקדושות וצ"ל הא דאמרינן במס' ע"ז נ"ב ע"ב בקשו לגנוז כל כסף וזהב מפני כספה וזהבה של ירושלים ששללהו האויבים עד שמצאו מקרא ובאו בה פריצים וחללוהו לא אתי' כרב דלרב בד"ה לא בעי קרא להתיר דקדושת דמים פקעה מיהו אנן קיי"ל כשמואל ור' יוחנן ולכאורה בנכסי גר שמת לא אמרו רב דההוא לא הפקר אלא לישראלים ואיתי' בי גזא דרחמנא ואפשר עוד כל שנפל ליד אדם אפי' לסטים גוי כיון שהוא בכלל נודרים נדרים ונדבות כישראל א"כ כל שבידו הוה בי גזא ולא אמרה רב אלא בעוף הבורח לנפשו ולא ישיגהו יד ועדיין צ"ע ובדיקה בספרים: