חידושי חתם סופר על חולין רמח

אין מאהיל וחוזר ומאהיל ה"נ אין נוגע בשמעתין מבואר דבשני חצאי זיתים וכו' ואנן דס"ל אין נוגע וחוזר ונוגע ה"ה אין מאהיל וחוזר ומאהיל ולקמן קכ"ה ע"ב בתרוד רקב מבואר דמאהיל אע"ג שאינו חוזר ונוגע ע"ש:

עורבא פרח ולא אמר יונה פרח כדפ"ק דפסחים כגדי מסוקן ע"ש ג' ע"ב וי"ל עפ"י דאחז"ל במס' עירובין שחורות כעורב שנעשה אכזרי כעורב באכילתו ושתייתו וצרכי בניו וביתו ועוסק בתורה וה"נ רגל הי' ועשאו חציו לה' ודרש ברבים והי' אכזרי על גופו כעורב ועכשיו עורבא פרח ועבר זמן עורב והגיע זמן חציו לכם סמכינו באשישות וכדלקמן וק"ל:

אני היום סמכוהו באשישות כפירש"י וסמכינו בפתח הסמך כדכתיב בקרא. אבל בערוך פי' שאותו היום סמכוהו לראש ישיבה ודרש ברבים וא"כ צ"ל סמכונו ובאשישות יתפרש כבמדרש זו תורה ב' מיני אשישות אש שחורה ע"ג אש לבנה ואשי"ש גמטרי' תורה. ועיין במס' ביצה בחידושי שם ישבתי על דרך פירש"י וכאן ע"ד הערוך נ"ל לומר דר' אוי' אכספי' לר"ה ברבים במאי דשאיל ממנו מילתא דבעי טעמא ואפשר דלא הוה קאי בהאי מסכתא וכדאמר ר"ח לרב ריש מס' שבת דאי לאו דרבי גברא רבה הוא אכספתי' ע"ש וה"נ ויש בזה כפרת עון להמתבייש אלא ביום ההוא נתמנה לראש ישיבה ובלא"ה נתכפרו כל עוונותיו ולא צריך לכיסופא דילי' והיינו דאמר עורבא כבר ברח ממנו עורבא רמז לעונות היפך מיונה דרמז למצות כמו כנפי יונה נחפה בכסף: