חידושי חתם סופר על חולין רלד

העור והרוטב וכו' חטה בקליפתה וכו' המדקדק ומעיין בפירש"י יבין לאשורו דהחטים כמו שרגילין לבשלה ולכוס אותה היינו ערומה דמס' כתובות אע"ג דיש עלי' קליפה שנושרת בשעת טחינה מ"מ אותה קליפה אינה נחשבת קליפה. אך יש עליו קליפה אחרת שמסירין ממנה וא"א לאוכלה עמה ולפעמים אין מסירין אותה ונזרעת עמה. ודאמרינן בכתובות נקברת ערומה היינו רוב פעמים נזרעת ערומה בלי קליפה העליונה ודאמרינן כאן שמוציאין זריעה חטה בקליפתה היינו לפעמים אין מקפידין וזורעין אותה עם קליפה העליונה. והתוס' פי' בהיפוך נקברת ערומה לפעמים ערומה. ואם כוונתם אקליפה העליונה הלא רוב פעמים זורעים בלי אותה קליפה ואי כוונתם על הקליפה שנושרת בשעת טחינה והיינו הסובין איך אפשר שזורעין ערומה בלי אותן הסובין וכי זורעין קמח ולא זכיתי להבין. ובזה נצחתי א' מהחצונים שאמר לדעתו מה שאנו קורין טירקש"י וויי"ץ הם הם החטים שחייבים על חמוצו כרת שהרי אחז"ל חטה נקברת ערומה ויוצאת עם כמה מלבושים והיינו הנ"ל שיוצאת בגבעולין והגבעול מלובש ומכוסת ממש בכתונת ע"פ כלו. וקיימתי ענה כסיל ואמרתי מש"ס דשמעתין שמוציאין לזריעה בקליפתו וזו אין מוציאין לזריעה בשום קליפה אפי' קליפת סובין אין עליו כידוע:

ולא שומר לטומאה חמורה. כ' תוס' דלא נעשו זגים שומרים למשקה שבתוכה משום שאין שם משקה עליו. הקשה מהרש"א הא ע"כ צ"ל הכי בלא"ה דאל"כ מ"ט לא נטמא מהאוכל. ולק"מ משום די"ל דהוה מגע בית הסתרים וטהרה בלועה ומשו"ה הקשו דע"כ כיון שנגעה טומאה בשומר נטמא מה שבתוכו כיון שהשומר בגלוי לא מיקרי בית הסתרים. ותי' דאין שם משקה עליו: