חידושי חתם סופר על חולין קעד

או בדם החי' פירש"י בדם היקז ורמב"ם בפי' המשנה פ' בדם חי' טמאה ובחבורו השמטו ולמאי דקיי"ל דאימתי דר' יהודה לפרש דברי ת"ק א"כ י"ל בדם החי' שכבר כיסה קצת דמו והשאר פטור מלכסות כמו שנוהגים עכשיו שאין מכסים אלא קצת דם א"כ אם נתערב דם מחי' שלא כיסה עם דם זה רואים כאלו הוא מים. וקמ"ל בדם בהמה נמי מהני רואים ובדם חי' נמי בעי רואים וקיי"ל אין דיחוי אצל מצות ובקדשים ילפינן דיחוי מדאצטריך מום בם למעט מום עובר שמותר אחר שעבר מומו ונתרפא. ש"מ בעלמא בקדשים כיון שנדחה אינו חוזר ונראה. וס"ל לרב פפא בקדשים גלי קרא ולא במצות ודעת הרא"ש שלהי מס' מ"ק דטעמא בקדשים הבהמה מקודשת קדושת גופה וכיון שנדחה אינו חוזר ונראה אבל המצוה אין עלי' קדושה לא שייך בה דחיי'. ומינה אדם המחוייב שייך גבי' דיחוי אפי' לענין מצוה ומשו"ה קטן שמת לו מת ובתוך שלושים אם נעשה בר מצוה פטור מלהתאבל כיון שנדחה שוב אינו חוזר ונראה וע"ש עוד מה דשייך לכאן וע"ש בקרבן נתנאל ובקונטרס מיוחד הארכתי בזה:

שתמדו במי גשמים כ' תוס' ה"ה במי פירות. לפע"ד במי פירות החמוצין טובא. אפשר שבדבר מיעוט מהם יתבטל טעם דם ע"י טעימת קפילא ויהיו מותר באכילה. ואפ"ה מראית ממשות דם ניכר בו ומכשיר זרעים. ואם יהי' זה במציאות מיושב קו' מג"א סי' קנ"ח סק"ח ע"ש והא"ש דמשכחת לי' כנ"ל כנלע"ד וק"ל:

צללתא דדמא. רמב"ם לא הביא הא דבעינן רביעית דם דוקא וצ"ע ועיין לקמן קי"ד ע"א המבשל במי חלב והיינו הך צללתא דדם נעכר ונעשה חלב וע"ש ברא"ש מאי דחולק עם רבינו שמחה: