חידושי חתם סופר על חולין קיט

בעינא דאיצבא נהמא לאלקינו. נראה שרצה להקריב קרבן דב"נ מותר בזה"ז ובסוף זבחים עביד שבור מלכא הכי ורבא למדו להקריב במקום שמעלה הים שרטון ע"ש וה"נ לגודא דרביתא. אך התם שבור מלכא לא בעי לנסות הי"ת אלא הקריב קרבנו והביא אש של הדיוט ואולי קבלו ה' לריח נחוח כי מי עלה שמים וירד אך האי קיסר רצה לנסות שלא יביא אש מביתו אך יערוך מזבחו ויבוא אש שלמעלה ויאכל קרבנו והיינו צבית נהמא לאלקינו ע"ד לחמי לאשי וזה א"א אפי' ע"י תפלת ר"י בן חנני' כי ח"ל ארץ טמאה מלאה קליפות ורוחין ועלעולין והיינו א"א דנפיש חילי' וכן הוה לבסוף אתי רוחא ומיטרא היינו בעלי דברים הנ"ל וקלקלו ופגלו קרבנו ולא נתקבל:

נגרא הוא דכתיב המקרה במים עליותיו. בערוך פי' מסתירותא עץ שכורכים עליו חוטי פשתן הנטווים לאריגה ונ"ל משו"ה נקיט מצורע בידי' כי הוא הפריד בין הדבקים בלה"ר ותיקונו לחבר נפרדים ולעשות שלום והיינו טווי הפשתן ואריגתו כי הפשתן גדל בד בבד וע"י הטווי' ואריגה מתחברים הנפרדים. והנה כינה הפסוק ותיאר הקב"ה המקרה במים עליותיו בלשון מקרה ונגרא כי מעשה נגר לבנות בתים המפריד בין בני כל העולם לבני הבית והוא מחבר בני הבית זע"ז והוה מפריד ע"מ לחבר וכן הקב"ה הבדיל בין מים למים והעלה מים למעלה לעשות שלום במרומיו בין אש ומים היא רקיע בתוך המים המבדיל בין מים למים ורקיע שמים בלול מאש ומים וה"ל ג"כ מפריד ע"מ לחבר וע"כ מעשיו בזה כנגרא ע"כ אמר המקרה במים עליותיו. ונ"ל דבת קיסר דבעית למעבד לה אסתריתא ע"ד הנ"ל דאמרינן בב"ר דשאיל מטרוניתא לר"י בר חנני' לששה ימים ברא הקב"ה עולמו מאי עביד השתא א"ל מזווג זווגין א"ל מטרוניתא גם היא יכולה לעשות כן וזיווגה שפחתה עם עבדה והי' זווג שאינו הגון ופצעו את מוחם זה את זה. ע"ש והכוונה כי הקב"ה משגיח השגחה נפלאה לזווגים הגונים זל"ז ומפריד אשה מבית אמה ואיש ממשפחתו ובית אביו ומפרידם מעיקרי תולדותם ומחברם זע"ז והי' לבשר א' כדכתיב ע"כ יעזוב את אביו ואת אמו והוא השגחה נפלאה לחבר נפרדים ועד"ז בקשה האי בת קיסר ליעבד מסתוריתא שיהי' כח והשכלה לחבר נפרדים בזיווגים כמו הי"ת ויען כי כבודו לאחר לא יתן ותהלתו לעובדי עכו"ם ע"כ עביד לה עכ"פ מיסתוריתא בשוקי דרומאי:

שור שהקריב אדה"ר קרן א' הי' לו במצחו. כי קודם החטא לא הי' דעת טוב ורע כי כולו טוב ויצר לב האדם מנעוריו טוב ע"כ קרן א' קרן עור פניו ולא שתים כי כולו טוב וקודמת לפרסותיו פי' שהי' מיד בשלימותו ולא לאט לאט מדרגות מדרגות שהיא רמז לפרסה ופסיעה לא הי' כן אלא קרנו קדמו לפרסותיו. אך אחר החטא עץ הדעת טוב ורע יש כאן ב' קרניים א' מימין לזכות וא' משמאל לחובה ופרסותיו קודם לעלות ממדרגה למדרגה עד שיעלה ויגיע והלואי.

בצדק כל אמרי פי "צדק" ר"ת "צביונן "דעתן "קומתן:

פסוק זה שר העולם אמרו פי' תוס' שר העולם היינו חנוך שנהפך מבשר לאש מעתה בא וראה גדול נשמת הצדיק ממלאכי השרת כי בדור ההוא דור המבול השליך הקב"ה ב' מלאכים שמחזאי ועזיאל והגשימם במלבוש גשמים הם הנפילים אשר היו בארץ הם הריעו מכל אשר לפניהם והשחיתו הארץ והביאו מבול לעולם ולעומת זה באותו הדור בעצמו העלה נשמת צדיק חנוך ממטה למעלה ונעשה ממנו מטטרו שר העולם שולט על כל מלאכי מעלה. ואומרו יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו. כלפי שבדור המבול ע"י זנות ותערובות המינים נתעצב כביכול אל לבו ע"כ אמר שר העולם בשעת בריאה הלואי שיהי' כבוד ה' לעולם שיהיו נזהרים מתערובת כמו הדשאים אז ישמח ה' במעשיו. ולא יתעצב אל לבו:

הביאו עלי כפרה על שמעטתי הירח פי' כי הקב"ה פייס הלבנה שלע"ל בעולם התיקון תתמלא פגימת הלבנה ויהיו אור הלבנה כאור החמה ובזה נתפייסה הלבנה אך תלה הדבר בתיקון מעשינו אז יהיו התיקון אך בעו"ה אנו מאריכין הגלות בקלקול מעשינו והלבנה מתרעמת על השי"ת שלא מיהר פיוסה ונמצא אנו גורמים שיש התרעמות על הקב"ה ע"כ בר"ח זמן חידוש הלבנה אנו צריכין להביא קרבן על נפשותינו על שגרמנו שלא נתפייסה הלבנה עדיין: