חידושי חתם סופר על חולין, מהדורא תנינא ט

לא הוה מיפליג נפשי' מיני'. צ"ע קצת להרמב"ם דמומר לעבירה מן העבירות צריך בדיקות סכין א"כ, מומר לע"ז לרב ענן לא עדיף מני' וצריך בדיקות סכין וע"כ הראו סכיניהם לפני יהושפט והרי הפליג נפשי' מני' מיהו לזה י"ל דכל טבח נמי דרכו להראות סכינו לחכם משום כבודו של חכם ואין בזה בזיון לאחאב, אבל לפ"מש עוד הרמב"ם דלא אמרי' רוב מציין מומחי' הם במומר וצריך לבודקו אי גמיר א"כ הוצרך יהושפט לבדוק אותם אי גמירי וכדי בזיון לאחאב ואולי ס"ל לרב ענן כרבינא דבשום אדם נמי לא אמרי' רוב מצוים וצריך בדיקה.

מכאן אמרו מקבלי' קרבנות מפושעי ישראל, להרמב"ם דלא נעשה מומר אלא בשני פעמי' אבל פ"א נקרא חשוד א"כ דלמא היינו פושעי ישראל דמציעתא ומנ"ל דבמומר לדבר א' מיירי. תיובתא דרב ענן תיובתא. הרמב"ם פסק דגוי שאינו ע"עז מותר לשחוט מן התורה רק גדר גדול גדרו לאוסרו עש"ך סי' ב' דמגיה כותי במקום גוי ולפע"ד אי ס"ד דגוי שאינו ע"עז נמי פסול לשחיטה קשה איך אפשר שיהי' גוים נודרי' נדרי' ונדבו' כישראל הא כל מה דאיהו לא מצי עביד שליח לא מצי משוי ואיהו לא מצי לשחוט, וכבר שמעתי מקשים כיוצא בזה מטעם דאין שליחות לגוי ולזה י"ל בקדשי' שכל מעשיהם ע"י שליח יש שליחות לגוי אבל מטעם דאיהו לא מצי עביד דע"כ גם בקדשי' לא מצי משוי שליח, שהרי מזה הוכיח הש"ס דכהני שלוחא דרחמנא נינהו ש"מ דגם בקדשי' בעי' שיהי' איהו מצי עביד והכא בגוי איהו לא מצי עביד. בשלמא הא לא קשה למה לי קרא למעוטי שאין מקבלין קרבנו' מהמומר תיפוק לי' דאיהו לא מצי למשחט, דיש לומר דכל שעה בידו לשוב בתשובה ויהי' בר זביחה, אבל אגוי קשה דלא מקרו בידו לגייר עצמו דמי יימר דמזדק לי' תלתא כמבואר פ"ג דקידושין אע"כ כהרמב"ם וה"ל בידו לפרוש מע"ז ויהי' בר זביחה וק"ל.