חידושי חתם סופר על חולין, מהדורא תנינא עח

לא אמרו בו לא איסור ולא היתר, הטור פסק לענין שחיטה דהוה ספיקא וכרבנן דקיסרי ובח"מ פסק בהחלט דזכה בהן יורשי' וסתר עצמו, וליישב זה נ"ל דצריך להבין לרשב"ג דהוכיח סופו על תחלתו שכך היה בדעתו מתחלה מה בכך הא דברים שבלב אינן דברים כיון דשתיקתו מורה שמודה לזכותו של פלוני שזכה בעבורו מה בכך שחשב בלבו מה שחשב עיין קידושין מ"ט סוף ע"ב ובראשונים שם. מיהו לרשב"ג י"ל ולחלק דלענין שתיקה כהודאה מועיל דברים שבלב עיין ב"מ ל"ז ריש ע"ב וק"ל מ"מ הא קשיא דלמא ע"כ לא פליגי רבנן אדרשב"ג אלא התם בממון ומשום דברים שבלב אינן דברים ולא ס"ל לחלק בין שתיקה כהודאה לשאר מילי, אבל במחשב לע"ז דנפסלת ע"י מחשבה בעלמא מודו רבנן דהוכיח סופו על תחלתו וי"ל דהא עכ"פ איכא רבנן דגיטין דפליגי אדרשב"ג אפי' גבי עלה לגג ונפל ומת דלא אמרי' הוכיח סופו על תחלתו א"כ מכ"ש בעלמא, וצריך לומר דאיכא שום ברייתא מפורשת בעלמא דפליגי רבנן אדרשב"ג בהא דגיטין וברשב"א דשמעתין כ' דלא פליגי והא"ש דס"ל להטור בהא דיזכו בהן היורשים הלכה כרבנן נגד רשב"ג כיון שאינו במשנתינו וכמ"ש רשב"ם בב"ב פ' יש נוחלין שם. ומ"מ איכא לספוקי בשחיטה משום דלמא ע"כ לא קיי"ל כרבנן אלא משום דדברים שבלב אינו דברים אבל בשחיטה לא קיי"ל כוותי' אלא כרשב"ג דהוכיח סופו על תחלתו דהרי בהאי דגיטין נמי קיי"ל כוותי' דרשב"ג במשנתינו, והש"ס דאמר מפני כבודו של רשב"ג הומ"ל בדרבנן גופי' מסופקים כנ"ל אלא דעדיפי לי' למצא ספיקא בפלוגתא דתנאי מלומר שמספקים בגוף הדין שאין דרך התנאים להיות מסופקים וכמ"ש תוס' בשבועות כ' ד"ה מתפיס ע"ש לכן אמר דרבנן דקסרי מסופקים אי הלכה כרשב"ג או כרבנן אבל לעולם בדרבנן גופי' נמי יש להסתפק כנ"ל וק"ל:

היתה בהמת חברו רבוצה, פירש"י דאי אגבה קני' וה"ל כשלו והתוס' תקשו הא שניהם אינם יכולים להקדישו ולפע"ד רש"י נמי לא אמרה אלא הכא דשחטה ועשה בה שינוי דלא הדר וס"ל בכה"ג יכול להקדישו: