חידושי חתם סופר על חולין, מהדורא תנינא נ

מכלל דכלי עצם מקבלי טומאה, אמתני' דכלים דמייתי תו' ה"ל לשיולי מכלל דמקבלי טומאה, אלא נראה דאמתני' י"ל מדרבנן בעלמא דומי' דכלי זכוכית אמנם ר"נ דאמר ככלי מתכות דמו משמע להש"ס לכל מילי קאמר אפי' לענין פשוטיהן, וס"ל מתניתין דפשוטיהן מדאורייתא מיירי ודומי' דכלי עץ כמבואר בב"ב ס"ו ע"א, וקמ"ל איהו דמדרבנן גם פשוטיהן טמאי' ככלי מתכות, וא"כ מוכח מזה דמקבליהן מיהת מדאורייתא מטמא ושאל מנה"מ, ומיושב בזה ק' תו' בשבת פ"א ע"א אפירש"י שם דכלי עצם פשוטיהם טמאים בפ"ק דחולין וכן הקשה רשב"א בשמעתין ולפי הנ"ל ניחא.

ואמרי לה זה וזה לחיוב, עיין פיר"שי במס' עירובי' כ"ח ע"ב סותר לפירושו שבכאן וצ"ע, ועיין רא"ש פ' כיצד מברכי' סי' ג', ודע דר"י בר"י שאמר משום אביו ר' יוסי, ור' יוסי ס"ל סמדר הוא פרי שם ל"ו ע"ב, וצריך לומר הכא מיירי בקטנים שלא הגיעו לסמדר:

התמר עד שלא החמיץ, פירש"י בחרצנים והתו' הקשו על זה ונראה לי הכונ' לפיר"שי דשמעתין קאי ע"כ ללישנא דר"פ אלו עוב.רין דמשני דלר' יהודה לא נחשדו ע"ה על תמד ולעולם אין חלוק בין דפורצי' לדרוקי. דאלת"ה ק' להך לישנא דמוקי מתני' כר' יהודה ולר' יהודה הא יש לחלק בין רווקי לדפורצני, א"כ ה"ל למתני' למינקט כפי סדר משניות דלעיל ולימא הכי התמד שהחמיץ, הניקח בכסף מעשר אינו פוסל המקוה והפוסל המקוה אינו ניקח בכסף מעשר, והיינו מפרש"י דרווקי ניקח ואינו פוסל ודפורצני פוסל ואינו ניקח, בשלמא לר"א לקמן דמוקי פלוגתי' בלא החמיץ ומתני כרבנן אין ק' כל כך דלא שמענו דמחלקי' בין תמד לתמד אלא הכל תלי' בהחמיץ, אך לר' נחמן דמוקי כר' יהודה והוא מחלק ע"כ בין דרווקי לדפורצני כמוכח ר"פ אלו עוברין א"כ קשה כנ"ל אע"כ דסוגי' אזלא כלישנא קמא דפסחי' דלא מחלק גם לר' יהודה, ולישנא בתרא דהתם ס"ל כר"א דמוקי פלוגתי' בלא החמיץ ומתני' כרבנן, ומיהו בין למר ובין למר מתני' אפי' בדפורצני נמי, וק"ל:

עד שלא החמיץ. הלשון משמע דמיירי מתמד שבכלי א' וחלוק בזמן שקודם שהחמיץ פוסל ואינו ניקח ומשהחמיץ ניקח ואינו פוסל, ולמאי דמוקי נמי בששייר בכוס ולא החמיץ אינו רוצה לומר שכבר נתברר שלא יחמיץ עוד לעולם. שזה איננו במשמע לשון המשנה, אלא שאפשר שעדיין יבורר שיחמיץ ומ"מ פוסל המקוה פי' שאסור לטבול בו עד שיבורר מה יהיה אם הנשאר בכוס דלמא לא יחמיץ לעולם. דנהי דאם לא נשתייר בכוס לא היה פוסל המקוה מספק דהרי ספיקא דרבנן לקולא, ועוד רובא מחמיצין, וגם איננו צריך להשאיר בכוס כדי לברר משום דאפי' היכי דאיכא לברורי אזלי' בתר רובא ומכ"ש בספק מים שאובים דרבנן, מ"מ היכי אירע ששייר בכוס ואפשר שלמחר יתגלה שאינו מחמיץ לעולם ונתברר שלא טבל כהוגן, בכה"ג לא סמכי ארובא אפי' בדרבנן, וא"ש לשון המשנה ומשהחמיץ אלא שקצת לא משמע כן מלשון רש"י ותוס' דשמעתין עיי', וק"ל:

ומצא כדי מדתו, פירש"י דביותר מכדי מדתו מודה רבנן והוא נגד מסקנת הש"ס פ' המוכר פירות דלרבנן דאחרים דקיי"ל כוותי', ס"ל דרבנן פליגי אר"י אפי' ברמא תלתא ואתי תלתא ופלגי ע"ש וי"ל דלס"ד דהשתא היה הפלוגתא יותר רחוקה דלרבנן אפי' ביותר מכדי מדתו וגם החמיץ פטור. ולר"י אפי' רק כדי מדתו וגם לא החמיץ יהיה חייב לכן פירש"י דמודו רבנן ביתר מכדי מדתו, והש"ס דב"ב אזל למסקנא דפליגי או בהחמיץ לר"נ או בלא החמיץ לר"א, ולא הוה פלוגתא רחוקה כ"כ א"ש דפליגי רבנן אפי' ביותר מכדי מדתו וק"ל: