חידושי חתם סופר על חולין, מהדורא תנינא מח

קטן פסול לעבודה אפי' תם. אפי' להס"ד דכהנים שלוחא דידן נינהו איצטריך איש למעוטי קטן אע"ג דאין שליחות לקטן, כבר כתבתי לעיל ריש מכילתין דבקדשי' שכל מעשיהם ע"י שליח אפשר אפי' קטן נעשה שליח, ועוד משכחת לי' בקרבן עצמו שירש מאביו, א"נ במופלא סמוך לאיש שנדר בקרבן, מיהו בנדה משמע שצריכים להמתין עד שיגדיל ונדע שהיה למפרע מופלא סמוך לאיש. אמנם למסקנא דשלוחא דרחמנא נינהו נראה דלא צריכים לכל זה דגבי רחמנא לא שייך אין שליחות לקטן:

התורה העידה על כלי חרס אפי' מלא חרדל, ע' תו' ק' ר' אפרים. ויש לעיין א"כ למה לי תוכו של זה ולא של אחר תיפוק לי' מדאצטרי' כף אחת בקדשים ש"מ אין צירוף בכלי שטף ומדאצטריך תוכו למעוטי כלי שטף ש"מ לא אצירוף קאי אלא אאויר, וי"ל אכתי מנ"ל דלמא תוכו צריך לאויר דמכל ה"א צירוף קמ"ל תוכו לאויר ואיכא ב' חומרות בכלי חרס חדא שמטמא מאויר ועוד שאפי' שיעורי' קטנים מצטרפי' משא"כ כלי שטף דצירוף אין בהם מדכתיב כף אחת, אבל מאויר מנ"ל למעוטי כיון דלא מייתר תוכו למעוטי מני' תוכו של אחר כך היא ק' ר' אפרים. ולפ"ז נמשכה ק' זו דוקא לשיטת ר"ת ולא לפירש"י וק"ל: