חידושי חתם סופר על חולין, מהדורא תנינא מד

ולא לשתמיט קרא דלכתוב מן בני התורי' וכו' כוונת רש"י מבואר דאי הוה כתיב פ"א יונה בלא בני, על הכלל כלו יצא, לומר דכשר בדיעבד יונה גדולים. וכן מבואר במשנה סוף כריתות גבי תורים קודמים לבני היונה בכל מקום א"ש, והנה לפמ"ש תו' לעיל לחד תי' דה"ל למכתב בני יונה ותורי' דאז הוה קאי בני אתרווי' ע"ש וא"כ לשיטת רש"י אי רק פ"א כתיב בני יונה קודם לתורי' נמי אהכלל כלו יצא לומר שמצוה בגדולים תורי' ובדיעבד כשר גם בבני תורים וא"כ צ"ע הא באמת כ' כן פעם א' גבי יולדת ובן יונה או תור לחטאת וכדמייתי במשנה דכריתות הנ"ל וצ"ע לכאורה וי"ל בדוחק וק"ל:

ספיקא הוה ונפיק, יש לעיין למאי דלא ידע דלא אצטריך קרא למעוטי ספיקא ולא ידע נמי דאצטריך מן למעוטי נרבע ונעבד א"כ תפשוט בקצור מדאצטריך למעוטי תורים גדולי' דוקא ובני יונה קטני' דוקא שיכול והלא דין הוא, וקשה תיפוק ליה מדאצטריך מן למעוטי תחלת הציהוב משום ספק גדולים וקטנים ש"מ עיכובא הני קטנים והני גדולים ולמה לי מיעוטא אע"כ מן למעוטי תחלת הציהוב משום בריה ולא משום ספיקא ותפשוט כנ"ל, וק"ל:

אי אמרת בשלמא ברי' הוה שפיר, ע' פירש"י דאתי קרא למעט מי שנדר מן התורי' או מן בני היונה, לפמ"ש תו' בחד תי' דהאיבעי' קאי אנודר להקריב בבמה דאפי' תרנגולי' כשרים א"כ קשה מאי פשיט מקרא דלאו בבמה איירי דהא קפיד אתורי' ובני יונה ופשיטא דאאהל מועד מיירי כולי' פרשה, וי"ל בדוחק.