חידושי חתם סופר על חולין, מהדורא תנינא לח

התם מ"ט קא מכשרת כי נפקא חיותא וכו' כ' רש"י דלעיל ר"ה משמי' דרב אסי אליבא דריבר"י קאי והכא משמי' דרב ואליבא דרחב"א, ר"ל דלכ"ע הוה מקום חיותא למעלה מטבעת הגדולה עד שיפוי הכובע דהרי לרחב"א הוה מקום שחיטה, וריבר"י לא פליג אלא משום דלא כך קבלנו הל"מ לשחוט שם אבל בודאי מקום חיותא הוא, משא"כ למעלה בשיפוי הכובע אפשר דלא הוה אלא מקום טריפו' בעלמא ולא מקום מיפק חיותא, וא"כ לעיל דקאי לריבר"י ומחלוקתו והגרמה דדהו היינו שהגרי' למעלה מטבעת ושחט ביני חיטי והוא בר מיפק חיותא משו"ה מצטרף לפסול טפי אפי' יהיה שני שליש בשחיטה, משא"כ ר"ה אמר רב קאי לרחב"א והגרמה דידי' הוא למעלה ממקום החיטי בשיפוי הכובע ושם אינו מקום חיותא כל כך אינו מצטרף כל כך מהרה לפסול וק"ל:

השוחט מן הצדדי' וכו' עת"ח ועדיין יל"ד דה"ל למתני בחדא בבא השוחט מן הצוואר וצדדי' כשרה ומן העורף פסולה, ומזה נראה שהכריחו תוס' דמן הצדדי' לכתחלה לא, לא מיבעי' לא החזיר הסי' לצדדים אלא החזיר נמי לכתחלה לא גזירה אטו לא החזיר ולא ידע להשגיח ששחט סי' קודם למפרקת שאז אפי' בדיעבד פסול משום דחזקה ששחט הפרק תחלה שהוא קשה והסימנים רכים ונדחים מפני הסכין כמ"ש הרא"ש, וכ"כ הש"ך סי' כ' סק"ח ועמ"ש תבואת שור סי' הנ"ל:

אלא מאי עורף מול עורף כדקתני סיפא כל העורף כשר למליקה עפירש"י דדחיק דבעורף שהוא קטן לא שייך למתני כל העורף ב"אורש פי' בענין אחר ע"ש, ולפע"ד כפשוטו דאי ס"ד עורף מאי קמ"ל כל העורף פשיטא מהיכי תיתי לחלק בין מקום למקום בהעורף, בשלמא כל הצוואר כשר לשחיטה דה"א לחלק בין טבעת לטבעת כבשמעתין דלעיל אבל בעורף מאי קמ"ל אע"כ מול הרואה העורף וה"א דוקא פירוק ראשון של מפרקת דהיינו החולי' הראשונה אבל אינך ה"ל מול דמול כמו שהקשה הרשב"א באמת קמ"ל כל העורף כשר וק"ל:

ומסתברא כמ"ד אף מחזיר הקשו תוס' הא הוה תיובתא ותירוצם דחוק קצת דפשיטא דכשר למליקה משמע לכתחלה כמו כל הצוואר כשר לשחיטה וא"כ הוה תיובתא, ומזה נראה ראי' למ"ש הרב המחב.ר בש"ע סי' כ' דבהחזיר סי' נמי צריך שידע דוקא ששחט הסימן קודם שחתך המפרק אבל בלא"ה פסול, וא"כ לכאורה לק"מ ק' הש"ס ואי ס"ד מחזיר דוקא מאי ארי' מולק אפי' שוחט נמי די"ל לעולם מיירי בדאהדר אלא שלא ידע אי חתך סימנים תחלה או המפרקת דבשחיטה פסול ובמליקה כשר אלא מ"מ אמרי' מסתברא, משום דהסברא נותנת דבמחזיר סי' לא בעי' ידע ודכיון דהסימנים מונחי' על העורף פשיטא שישחוט הסי' תחלה שמו"ה מסתברא דלא כבני ר"ח, ומ"מ תיובתא לא הוה דאינהי סברי דלעולם בעי' דידע ולק"מ ק' הש"ס, והרב המחבר חייש לסברת בני ר"ח להחמיר שהרי הש"ס נמי לא דחי דבריהם לחלוטי' אלא במסתברא:

ובזה י"ל לשון ר' ינאי יקבלו הרובי' תשובתן רצונו לומר תשובה דלעיל דאמרי' שהוא רק מסתברא ולא תיובתא יקבלו הם אותה התשובה ולא ידחוהו בקש דא"כ קשי' להו סיפא נמצא כשר בשחיטה וכו' בשלמא בל"ז הייתי יכול דאיידי דסיפא כשר במליקה וכו' נקט נמי רישא, וסיפא קמ"ל כשר במליקה בהחזיר סי' ולא ידע דפסול בשחיטה, אבל לפי הנ"ל כבר מרישא שמעי' לי' וא"כ ממ"נ יקבלו תשובתן. ולפ"ז ע"י תשובת ר' ינאי לא בא אלא לדחות הך לישנא דמחזיר דוקא:

ומיושב דברי הרא"ם פ' ויקרא שנתעורר עליהם בלח"מ פ"ו ממעשה קרבנות דכ' דמוליך ומבי' ואף מחזיר סי' וקשה דאף מוליך ומבי' היינו כבני ר"ח ולדדהו ע"כ צ"ל קוצץ ויורד כמסקנת הש"ס והיינו מפני ק' ר' ינאי ולפי הנ"ל ניחא, דקוש' ר' ינאי היא רק ללישנא דמחזיר דוקא אבל ללישנא דאף מחזיר לק"מ: