חידושי חתם סופר על חולין, מהדורא תנינא כז

השוחט בשבת וביה"כ וכו' כ' תוס' דלר"מ מומר לדבר א' הוא מומר לכל התורה כולה, הנה עיי' עיקור בעירובין ס"ט ע"א וע"ב כי שם מבואר כן. והנה לכאורה יש להוכיח דלר"מ אינינו אלא חשוד בעלמא דאי ס"ד דהוה מומר ממש ואינו בר זביחה כלל א"כ לעיל דגזר ר"מ על יינן של כותים ורשב"ג שהיה אחריו גזר על שחיטתם והקשה רשב"א מ"ט לא אסר ר"מ שחיטתם ותי' דס"ל כרב ענן דמומר לע"ז מותר לאכול משחיטתו ע"ש וקשה לא יהא אלא כשאר איסורים דמומר לדבר א' הוה מומר לכל התורה לר"מ אע"כ מוכח דעכ"פ ע"י אחרים רואי' אותו שרי ומשו"ה לא גזר ר"מ על שחטתן משום דבלאה"נ לא אכיל מיניהו בלא אחרים רואים אותו כת"ק דרשב"ג באחזוק ולא כתיבי, מ"מ מוכח מזה דלר"מ נמי לא הוה אלא חשוד בעלמא, והשתא לפ"ז מאי מקשו תוס' דלמא מתני' מיירי באחרים רואים אותו, שוב מצאתי במהרי"ק שרש ק"ס ענף ב' שכ"כ מסברא דלר"מ לא הוה אלא חשוד בעלמא והקשה כן אהתוס' ותי' אי באחרים רואים מאי למימרא דשחטתו כשרה פשיטא ע"ש והקשה בבכור שור, א"כ למסקנא דמיירי בשוגג מאי קמ"ל דשחטתו כשרה, ולדידי קשי' לי עוד הא בריש תמורה פליגי אביי ורבא דלרבא כל מה דעביד רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני, וא"כ תהא שחיטתו נבלה כאלו לא שחיט כלל דהא לא מהני מידי ועכצ"ל כוון שאין איסור בגוף השחיטה רק אי' דשבת ויה"כ רביעא עלה וכן העלה סמ"ע וש"ך בח"מ סי' ר"ח במקח הנעשה באיסור ומייתי ראי' מטבח ומכר בשבת ודלא כהמרדכי ע"ש באורך וא"כ טובא קמ"ל מתני' דלא נימא כסברת המרדכי דלא מהני קמ"ל כסברת סמ"ע והש"ך. והנה לכאורה קו' מתורצת בחברתה דודאי למסקנא דמיירי בשוגג לק"מ מאי קמ"ל די"ל כנ"ל דהרי כ' תוס' בתמורה וי"ו ע"א דבשוגג שלא נתכוון האי גברא לעבור לכ"ע אי עביד לא מהני וא"כ טובא קמ"ל דהכא מהני, אך אקו' הש"ס ונוקמי במזיד כר"מ קשה שפיר מאי קושיין דלמא חברי' דנסבון למימר ר"י היא ס"ל כאביי דבמזיד אי עביד מהני ולא קמ"ל מתני' מידי אי איירי במזיד משו"ה מוקי בשוגג ומאי קושיין וע"כ צריך לומר דמ"מ פריך ונוקמי במזיד, וקמ"ל דאע"ג דליכא אחרי' רואים מהימן אשחיטה ועל זה יפה הקשו תוס' הא לר"מ קיימי' וס"ל דמומר לדבר א' הוה מומר לכל התורה ואסור בלא אחרים רואים אותו וא"ש וק"ל:

מיהו מסוגי' דעירובין נ"ל דא"ש בלא"ה ונימא דודאי בפ"א נעשה חשוד לכל התורה ולא מומר כדמשמע לשון ש"ס בכורו' למ"ד ע"א דמייתי מיני' מהרי"ק, וממילא בשני פעמים נעשה מומר לכל התורה והיינו ש"ס דעירובין דהמחלל שבתות תרי ה"ל מומר לכל התורה, אך כל זה למסקנת תוס', אך לתי' קמא דבפ"א נעשה מומר ואי ס"ד דלדבר א' בפ"א נמי נעשה מומ' לכל התור' א"כ איך יפרנס ש"ס דבכורו' ואע"כ כמהרי"ק כנלע"ד.

ואמנם הרמב"ם בפי' המשנה פ' דמתני' דשוגג דאי במזיד תאסר הבהמה משום שחיטת מומר לחלל שבת בפרהסי' ע"ש, ק' עליו הא הש"ס הקשה ונוקמא במזיד כר"מ, ונ"ל עפ"י מ"ש הר"ן דמה שמחתך בעור טרם גמר שחיטה ליכא אלא אי' דרבנן משום מקלקל בחבורה ע"ש בחידושיו, והא"ש דבהוריות י"א ע"א ס"ל לר' יהודה הלובש כלאים דרבנן בפרהסי' נעשה מומר וא"כ יפה כ' הרמב"ם דהא מתני' כר' יהודה מתוקמא וא"כ לא מיתוקם במזיד דמשחתך בעור נעשה מומר לאי' דרבנן במקלקל בחבורה מיהת וה"ל מומר לכל כנ"ל, ומ"מ הש"ס פריך ולוקמא במזיד כר"מ דהוא ת"ק דר"י התם דפליגא וא"כ לא נעשה מומר בחתיכת עור במקלקל דרבנן בעלמא הוא וכמ"ש בחי' ר"ן הנ"ל עיי' וק"ל:

ונסכון חברי' למימר ר"י היא אבל לרבנן שרו באכילה ליומא, לא ידעתי אמאי דחקו תוס' בזה ולא מוקי ליה בבני מעים דלא בעו מליחה כמבואר לקמן קי"ג ע"א אין מחזיקים דם בבני מעים. וי"ל שעכ"פ היה צריך לנקרו היטב משומן הכנתא הדבוק עליהם דאותו בעי מליחה, והניקור אסור משום בורר, ועדיין צ"ע:

עוד כ' תוס' בסוף דבריהם דגי' הר"י וכן לקדרה, והרא"ה בבד"ה קיים הגי' וכן לצלי, וכ' דודאי לא מיירי התם ממליחת בשר משום הכשר דם דמאי שייכי' התם אלא מיירי מאכילת כהנים דבעי נמי מליחה מטעם ברית מלח שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים. ואמר וכן לצלי דאלו לבשול בלאה"נ מולחים משום דם. אך לצלי דבעלמא לא בעי מליחה מ"מ לאכילת כהנים בעי מליחה משום ברית מלח עולם. ע"ש בית ג' שער ג' דף ס"ח ע"א, וזה ג"כ דעת היש מביאים ראי' דמייתי הרא"ש פ"ב דפסחי' סי' כ"ג ע"ש, ומאוד תמוה שיטה זו בעיני מש"ס מנחות כ"א ע"ב דלב ב"ד מתנה על המלח שיאותו הכהנים ומפרש הש"ס לאכילת קרבנם רצה לו' חזה ושוק שלהם דאי לקרבנו' ממש להקרבה, תיפוק מן התורה אתי' משל ציבור מגז"ש ברית מלח עולם ע"ש ואי כהרא"ה ויש מפרשים הנ"ל אכתי קשה הא אכילת כהנים נמי טעונה מלח מברית מלח עולם וחזרתי על כל הצדדי' ולא מצאתי לתרץ אלא בדוחק גדול וצ"ע:

אם לא היתה נבלה מע"ש אסורה, ע' תוס' שהקשו מסוגי' דאפרוח שנולד בי"ט ורשב"א תי' דסוגי' דהתם אזלא לס"ד דשמעתין דס"ל מוקצה מחמת איסור קיל, ורצונו לומר דר' יוסף ואביי דמיירי התם ואמר השתא מוכן לאדם לא הוה מוכן לכלבים אינהו אזלא כס"ד דשמעתין, אמנם למסקנא דמוקצה מחמת איסור חמיר בודאי אין כאן ק"ו ממוכן לאדם לא הוה מוכן לכלבי' דשפיר איכא למימר משום איסור לא הוה מוכן לאדם. אבל מ"מ נהי דליכא ק"ו השתא מוכן לאדם וכו' מ"מ א"ש דשתק דבלא קו"ח ממוכן לאדם נמי א"ל מסבר' חוץ מוכן לכלבי' לא הוה מוכן לאדם ופשוט, הארכתי מפני שהגאון בס' מהר"מ ברבי זצ"ל הניחו בצ"ע ע"ש.

בהמה לר"י בי"ט היכי שחטי', כ' רשב"א דאין לומר ע"י הזמנה מעי"ט דלא משמע כן במתני' שלהי ביצה גבי משקין ושוחטין את הביתות, ובדבריו י"ל קו' תוס' מדאמר אביי ביצה ד' ע"א תרנגולת עומדת לגדל נמי דודאי יש לחלק בין בהמה לעוף דאפי אי סתם בהמה לאכילה מ"מ אפשר סתם עוף לגדל נמי, מה תאמר עוף לר' יהודה בי"ט היכי שחטי' י"ל ע"י הזמנה, מיהו בריש ביצה גבי תרנגולת העומדת לאכילה אוכלא דאיפרת הוא ופרש"י אי בעי שחיט לה ואכיל כל מה דבגוה משמע דבלא הזמנה שחטי' עיי' וק"ל: