חידושי חתם סופר על חולין, מהדורא תנינא כג

מי לא תני' הרי שמצא תרנגולת שחוטה בשוק וכו' יש לתמו' דלמא רב ס"ל כרבינא ריש מכילתין דאין אוקמתא למתני' אלא הכל מומחי' שוחטי' וכו' וס"ל למתני' לא אמרי' רוב מצוין וכו' ואתי' כתנאי דלקמן וכמ"ש תו' לעיל ג' ע"ב ד"ה ואם שחט וכו'. ונ"ל עפ"י פסק הרמב"ם דגבי מומר לא שייך רוב מצוין מומחים וא"כ יש לאוקמי מתני' במומר וכרבינא הכל מומרים מומחים שוחטים וא"ש וכולן ואין כאן הכרח שיסבור המשנה רוב מצוין מומחים. והא דלא מוקים רבינא הכי י"ל משום דרצה לומר אוקמתא ששייך גם להכל שוחטים דסיפא וחדא במומחה וחדא במוחזק ועל הדרך המבואר לעיל בדברינו שם. ולא הוה רצה לאוקים רישא במומר וסיפא בכותי משום דס"ל כותי' גירי אריו' הם. אך לרב ביבמו' ס"ל דאפ"ה הם גירי' גמורים ופירש"י שם דאכותים נמי קאי ודלא כהתו' לעיל ג' ע"ב ד"ה קסבר וכו' ע"ש ביבמות כ"ד ע"ב וא"כ הו"מ לאוקמי מתני' רישא במומר וסיפא בכותי ואין לו שום הכרח דיסבור המשנה לא אמרי' רוב מצוין מומחים וקשה שפיר מברייתא דהרי תנאי דלקמן איכא למידחי כיון דלית לי' סייעתא ממתני'.

או שאמר לשלוחו צא ושחוט והלך ומצא שחוט עי' ת"ח דמפרש דלא כהתו' אלא שהבעה"ב מצא שחוט ולא מובעי' מצא תרנגלת דעלמא שחוט דא"א למירדף אבתרי' אלא אפי' אמר לשלוחו דאפשר למישיילי' אולי הוא לא שחט ואחר שחט שלא ברשות אפ"ה לא בעי למישיילא משום דרוב מצוין מומחי' הם. ולדבריו י"ל ק' הנ"ל דלרבינא לא הו"מ להקשות דלמא רבינא גופי' לא קאמר אלא היכי דאפשר למרדף אבתרי' וכמ"ש הראב"ן הובא בש"ך סי' א' סק"ה, והא דלא צריך לשאול שלוחו לאו משום דרוב מצוים מומחים אלא משום חזקה שליח עושה שליחותו, אבל ר"נ לא ס"ל חזקה שליח עושה שליח' בפ' בכל מערבי' ע"כ הטעם משום רוב מצוי' דלא בעי למירדף אבתריה הקשה שפיר מכי לא תני':

ממה נפשך אי חזקה שליח עושה שליחתו וכו' החלוק מבואר לכאורה דבהמה נהי דבחזקת שאינה זבוחה עומדת מ"מ הרי זבוחה לפניך משא"כ תרומה שהכרי בחזקת טבל ולא שייך לומר הרי תרום לפניך דמה שחסר מדידת הכרי אינה הוראה כל כך שהיה בכוונת תרומה דלמא לסבה אחרת חסר לפנינו, ובזה ישבתי מה שבתחלה בעי מיני' תרומה והדר נעשה כשואל כאלו אין כאן שום סברא לחלק ושאל ממ"נ וכו' וגם מה שיש לדקדק אמאי אמר אין חזקתו תרום ולכאורה ה"ל למימר חזקתו אינו תרום. והארכתי בפלפול בזה:

כי פליגי באשפה שבבית, וה"ה בשוק בלא אשפה, כמ"ש תו', והרמב"ם פסק כר' יהודה והקשו עליו ממעשה רב דב"מ גבי ר"ח שמצא גדי שחוט וכו' והנה לכאורה קשי' לי אמאי החליט התם דהתירו משום שחיטה כר"ח בנו של ריה"ג הא כר' יהודה נמי אתי', דע"כ לא פליג אלא משום דהשלכתו לשוק מורה עליו שנתנבל בשחיטה בשהיי' או דרסה כפירש"י, ותינח בשמעתין דמיירי במקום שישראל מצוין שם. אבל התם דתלינן ברוב גוים וטבחי ישראל, א"כ הא גוי אינו משליך לשוק משום שנתנבלה בשחיטה כי מאי איכפת לי לגוי במה שנתנבל בשהיי' ודרסה ומשו"ה סמכי אטבחי ישראל ושרי, וע"כ נראה דהש"ס התם קאי לס"ד דהכא דפליגו ברוב מצוין אבל למסקנא דהכא דכ"ע רוב מצוין מומחין הם ופליגי באשפה שבבית וא"נ בשוק בלא אשפה אתי' עובדא דהתם אפי' כר' יהודה וכפסק הרמב"ם. ויש לעיין בזה במס' מכשירים משנה ז' פ"ב דאר"י הולכים אחר רוב. משליכים אפי' גוי אחד בעיר שכולה ישראל תולי' בגוי שדרכו להשליך תינוקו' ע"ש, וא"כ ה"נ אפשר כיון דמושלך בשוק יש לתלות בהשלכה ולא באבידה כמ"ש תוס' בב"ב כ"ג ע"ב ד"ה ודאי וכו'. וכיון דמחזקינין בהשלכה ממילא ניזל בתר רוב משליכים דהיינו ישראל שמשליך נבלה ולא בגוי אע"ג דרובא גוים נינהו כסברת ר' יהודה דמכשירים הנ"ל, מיהו התם לא קיי"ל כר' יהודה אלא כת"ק. ועיין בכל זה: