חידושי חתם סופר על ביצה כה.

בהמה מסוכנת לא ישחוט וכו' ר"ע אומר כזית חי מבית טביחתה בשיטה מקובצת מוכיח מכאן דלאומצא לא בעי מליחה דאלת"ה כיון דשיעור מליחה כשיעור צלי א"כ מה בין שיעורא דר"ע לדת"ק דדוחק לומר שיעורא דהכנת עצים ואש איכא בינייהו. והנה הרמב"ם ס"ל דלאומצא בעי מליחה. וצ"ל כמ"ש הר"ן פ"ב דחולין אהא דאמרי' הרוצה שיבריא חותך כזית בשר מבית שחיטה ע"ש דהוכיח דבשר ממקום בית שחיטה צריך מלח ושיהוי במלח אפי' לצלי ואהא קאמר התם מולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה דכיון שהוא מלוכלך בדם הרבה גם לצלי צריך מליחה ע"ש וא"כ לק"מ דלת"ק כזית צלי בעי שיעור מליחה וצלי'. ולר"ע חי סגי בחד שיעורא דמליחה. ולמאי דבעי לפרושי מקום שטובחת אכילתה היינו בני מעי' פשיטא דלק"מ דהני לא בעי מליחה כלל דהא קיי"ל אין מחזיקי' דם בבני מעי'. אדרבא יש מכאן קצת ראי' לשיטה הנ"ל דאלת"ה להס"ד דמקום שטובחת אכילה מאי שייכות לכאן לענין י"ט הא כל שוחט בעי הפשט וניתוח. אע"כ להורות נתן דיאכל ממקום דלא בעי מליחה חי וסגי בזמן קצר:

הפשט וניתוח בעולה וה"ה לקצבי' וכו' אלא רמי בר אבא אורח ארעא קמ"ל וכו' עיי' פני יהושע ולפענ"ד לא נסתפקו מעולם דאזלי' בתר רובא ולא בדקי' אחר י"ח טריפו' ואדרבא נפקא לן כן מרישא של עולה ואיך נילוף מהפשט וניתוח דעולה ההיפוך מזה אלא ידוע קי' רש"י אתמול אכלנו מחלבה ואיך נחוש לה השתא אחר שחיטה ונבדוק הריאה ותי' הראשונים השתא דנשחטה לפנינו והריאה גלוי לפנינו וסופינו למצוא בה סירכות ונבוא להטריף למפרע אין ראוי לאכול על הספק. ונראה זה יש ללמוד מהפשט וניתוח דעולה דאע"ג דסמוך ארובא ברישא של עולה מ"מ אין רשות להקטיר שום אבר ממנו עד אחר הפשט וניתוח דכיון שסופנו להפשיט ולנתוח ואם יהי' בה שום טריפו' נמצאהו יהי' מגונה מה שהקרבנו תחלה איברי טריפה לגבי מזבח וה"ה לקצבי' אלא שהש"ס מסופק אם זה הוא מדינא דאין חזקת כשרות אלים כל כך והיכי דאיכא לברורי בנקל צריך לברורי מדינא ודלא כר"ה דמשמע שחזקה גמורה היא אפי' איכא ריעותא כגון זאב שנטל בני מעים והחזירם נקובי' נמצא רמי בר אבא דלא כר"ה או דילמא אורח ארעא בעלמא הוא שיהי' מגונה ורעבתנותא להכניס עצמו בספק שעתיד לידע אחר שעה: