חידושי חתם סופר על בבא מציעא עה:

יותר ממה שמרויחים מפסידי'. ר"ל כי כל עבירות שבתורה אינו מפסיד בעונשו יותר ממה שהרויח כי הקב"ה משלם מדה במדה ואם כי בלי ספק הפסד עבירה הוא יותר משכרה מ"מ הכל במדה ובמשקל לפי הראוי לאותו החטא כי הקב"ה נפרע במדה משא"כ במלוי בריבית נפרע מהם יותר ממה שמרויחים כי הקב"ה פורע להם כמדתם שגם הם נפרעי' מהלוה יותר ממה שלוה:

ולא עוד שמשימי' מרע"ה כו'. פי' לא לבד שעל חטא ריבי' בעצמו נפרעי' יותר ממדה כנ"ל עוד זאת שמענישים אותם על שכופרים בכל התורה ומדברי' עתק על צדיק מרע"ה ואומרים אלו הי' יודע כו' ומ"ש שמשימי' משה רבנו חכם י"ל כך דהנה מה שאנו אומרים תורת משה אמת ר"ל התורה שניתנה ע"י משה היא אמת אבל לא יאמר שהיא באמת תורתו של משה חלילה כי היא תורת הי"ת ולא נקרא תורת משה רק ע"ד העברה שהוא הי' השליח והאמצעי בנתינתה גם לא יתואר מרע"ה חכם בענין התורה כי לא מחכמתו ותבונתו נכתב בה אפי' אות א' רק הוא הי' נביא נאמן אומר מה שנאמר לו מאת הי"ת והמאמין זה באמת לא יאמר אלו הי' יודע כמה ריווח יש בדבר כי בודאי הקב"ה יודע כמה ריווח יש אע"כ הם יאמרו כי מרע"ה הי' חכם ומנהיג:

ניתי מר סהדי ונכתב כתבא כו'. לכאורה נראה דריא"ר דאמר ומלוה בלא עדים ולא הזכיר כתבא לטעמי' אזל דס"ל לריא"ר אסי בשבועות מ"א המלוה את חברו בעדים צריך לפורעו בעדים ולא מצי למיטען פרעתי וסגי בעדים לחוד אמנם אנן קי"ל אי"צ לפורעו בעדים ומצי למטען פרעתי ע"כ אמר רבינא לר"א למכתב לי' כתבא בסהדי דה"ל שטר בעדים דלא מצי למטען פרעתי משא"כ כתיבת יד בלא עדים או עדים בלא כתבא:

אך ראיתי ברמב"ם וטוש"ע שכולם כ' אין ללות בלא עדים ושטר משובח ממנו משמע בעדים לחוד סגי ע"כ נראה כך דודאי למאי דקי"ל אפי' בנקיט שטרא מצי למימר השבע לי דלא פרעתיך וא"כ אפי' כי נקיט שטרא נמי לא הועיל נגד טענת פרעון דמי יימר דמשתבע מלוה דכמה פעמים אדם מפסיד ממונו ולא משתבע אפי' בקושטא ועוד אי יטעון פרעתי והלה ישבע א"כ פשיט' שגורם קלל' לעצמו נמצא גם בשטר' לא מהני להשמר מטענת פרעון וע"כ סגי נמי בעדי' דכל מה דאפשר למיעבד להזהר כל שהוא עבדינן משא"כ ר"א ס"ל בשבועות מ"א א' דאם המלוה ת"ח לא משביעי' לי' וגובה בלא שבועה ולא מצי למטען השבע לי דלא פרעתיך נמצא בשטרא הוא בטוח לגמרי ע"כ אסור ללות בעדי' בלא שטרא ע"כ א"ל ניתי סהדי ונכתב כתבא:

ובזה י"ל ק' האחרונים על הרמב"ם וש"ע שכ' אסו' להלות בלא עדי' אפי' לת"ח ובש"ס אומר כ"ש ת"ח דמשתלי וי"ל דודאי לענין משתלי שייך בת"ח טפי אך להלותו בעדים אשר עדיין איכא חששא דפרעתי א"כ ה"נ יכול להלות לת"ח בלא עדים וכשיכפור ומשביעי' לי' היסת מסתמא רמי נפשי' ומדכר או ישלם וכיון דאפי' בעדים אינו בטוח לגמרי ה"א כיון דת"ח הוא לסמוך עלי' אפי' בלא עדים קמ"ל אפי' לת"ח נמי לא ילוה בלא עדים ורבינא דאמר לר"א כ"ש מר היינו משום דלשי' ר"א דת"ח אין משביעי' ומשלם בלא שבועה הרי הוא בטוח בשטרו בודאי אין שום סברא להלות לו בלא זה אמנם לא קי"ל כר"א התם בשבועות מ"א א' עש"ה:

קונה אדון לעצמו. הק' מרש"א מה שייך בלא אזיל למתא אחריתי ופשוט הוא דטעם שינוי מקום משום שינוי מזל ר"ל השר והככב המשפיעי' באותו המקום אינו טוב לו וילך למקום אחר כי טוב לו אז מעתה ואם אינו עושה כן ונשאר תחת אותו השר הרי הוא . ומכלל זה נ"ל נמי ההיפך מאן דטב לי' בהאי מתא לא ליזל למתא אחריתי בלי טעם הגון כי טוב לו עתה ומי יודע מה יהיה שמה ע"כ ישאר בטוב:

ואסיים בכי טוב. אודה לאל הטוב. שזיכני לסיים בטוב. ויזכני לעלות אל ההר הטוב. ב"ב אמן. נגהי לי' ה' ט' שבט תקעב"ל בעזה"י חי' פ' השוכר את האומנין פה ק"ק פ"ב יום א כ"ד תשרי:

השוכר את האומנין וכו' לקמן מוקי לה בדאגרי למירפק רפיק ע"ש וש"מ דשייך לשון אומנין גם בקרקע ומזה צ"ל ע"ג על דברי ר' גרשון המובא בהג"ה פי"ג מטוען דלא גרס בפ' חזקת במתניתין האומנין והשותפין אין להם חזקה לא גרס אומן משום דההוא פירקא בחזקת ג' שנים בקרקע מיירי ואומנין לא שייך בקרקע וכה"ג כתב בפשיטות בפני משה על הירושלמי פ' חזה"ב שם וכו' ונעלם ממנו סוגיא דר"פ האומנין מיהו בלשון הג"ה יש לדחוק דאומן בקרקע לא שכיח שיהי' מוחזק בה ג' שנים ע"ש:

והטעו זה את זה אין להם אלא תרעומות בש"ס דחיק חזרו לא קתני ובירושלמי מפרש הטעו ממש שא"ל הפועלים נשכרנו בכך וכך ונתרצנו לו או שהוא להם ונמצא שהטעו זא"ז עיין נמוקי יוסף ולכאורה צ"ע כיון שאין הפועלים נשכרים בכך א"כ הו"ל אונאה וחוזר ואע"ג דבשכירות אדם לא שייכא אונאה משום דאין אונאה לעבדים מ"מ היינו הפועל שהוא שכר יום דדינו כעבד אכן מתניתין מיירי במקבלן כמ"ש תוס' ומבואר בשמעתי' ובקבלן יש אונאה כמבואר כ"ז בש"ע ח"מ סי' רכ"ז סעיף ל"ו ובסמ"ע וש"ך שם וצ"ל דהירושלמי לא ס"ל לחלק בין קבלן לפועל ולעולם יש לו דין עבד ושמעתי' ס"ל לחלק בכך ומשו"ה לא מוקי מתניתין כהירושלמי וזה תלי' בסוגיא דלקמן ע"ד ע"א וכי תימא שאני לי' לר' דוסא בין שכירות לקבלנות כו' עיין היטב כי קצרתי: