חידושי חתם סופר על בבא מציעא סג:

א"ל ר"פ ור"ה ברי' דר"י כו'. עי' מעדני מלך שדעתו בפי' ק' הש"ס מדקתני סתמא אין לו אסור משמע אפי' יש לו מעות ללוה ואס"ד מה לי הן מ"ל דמיהן נהי דיין ושמן אין לו מ"מ מעות יש לו ואי בעי הוה יהיב למלוה והפוכי מטרתי למ"ל ומשני התם הלואה הכא זביני פי' התם הלואה שהמלוה בא לפסוק בחוב של חטים נהי דללוה יש מעות מ"מ למלוה אין לו ולא אמרי' הפוכי מטרתי למ"ל אבל הכא זביני פי' שהמלוה בא ומעותיו בידו שפיר אמרי' מה לי הן מ"ל דמיהן ומפני זה כ' שמ"ש הרא"ש דאין לו היינו שאין לו ללוה לא פירות ולא מעות תלמיד טועה כתבו שאפי' יש לו מעות נמי לא מהני ואמנם הט"ז כ' שכן משמע לו שי' רש"י ושכן נ"ל להלכה דכשיש מעות ללוה מותר לפסוק אפי' אין לו יין והנלע"ד אפי' יהיה הפי' כמ"ש מע"מ הנ"ל מ"מ הא דפשיטא להמקשן דמתני' איירי שיש מעות ללוה ואפ"ה אסור היינו משום דשריותא דיש לו ע"כ יש לו פירות קאמר דאס"ד או פירות או מעות קשה היכי כייל בהדדי הא לא דמי דביש לו פירות שרי לגמרי וביש לו מעות נהי דשרי מ"מ צריך למיתב לי' שכר ספסירא וע"כ יש לו שרי אפירות לחוד קאי ועלה קאמר אין לו פירות אסור אפי' יש לו מעות וה"ל להתנות דעכ"פ אם יתן לו שכר ספסירא מותר גם באין לו פיר' ויש לו מעות אע"כ לא אמרי' מה לי הן כו' זה נ"ל ק' הש"ס וא"כ למאי דמסיק זוזי דאינשי עבדי לי' ספסירותא לק"מ ק' הש"ס ומותר ביש לו מעות כדעת רש"י כמ"ש ט"ז:

זוזי דאינשי עבדי לי' ספסירותא. לכאור' משמע דכל הני שקל' וטרי' אלעיל קאי אדרבא דפוסקים אשער של עיירות משום מאי אהנית לי ואהא מקשה הא מהני לי' זוזי דספסירא וא"כ ק' לי למ"ש נ"י בשם רשב"א דמה לי דמיהן מ"ל הן ר"ל כשהמלוה אין איסורו בידו רק פירות ה"ל כמו איסורו בידו וא"כ מאי משני הכי זוזי דאינשי כו' וכפרש"י ע"ש וק' הא מיירי שאין זוזי בידי' רק פירות וצריך ספסר למוכרם:

פשיטא לא צריכא דאית לי' אשראי במתא. נקוט הך כללא בידך דבשיצא השער קיל טפי משלא יצא השער לענין פיסוק מכאן ואילך פי' אם אינו מוזיל גבי' עתה ופוסק עמו ממש כמו השער ע"מ ליתן לו כל יב"ח אפילו אם יתיקרו זה שרי' ביצא השער משא"כ בשלא יצא שער וכשלא יצא השער קיל מיצא השער לענין זולא דהשתא דכשלא יצא השער יכול להוזיל גבי' מפני הקדמת מעות אם אינו מפורש בהדי' שעושה משום כן מידי דהוה אטרשא דר"נ וכשיצא אסור להוזיל גבי' משום דיציאת השער ה"ל כקץ לי' דאסור:

עוד כלל אחר אמרו כל שהוא דרך מקח וממכר מותר בחדא למעליותא או דלא מוזיל גבי' ומוכר שוה בשוה ומותר אפי' אין לו כגון פוסק על הגדיש דמחוסר כמה מלאכות דהוה כאין לו או אפי' מוזיל גבי' נמי רק שיש לו אלא שממתין עד שיבוא בני ואמצא מפתח נמצא בכל חד מתרוי' ליכא אלא חדא למעליותא ואפ"ה שרי משום שהוא בדרך מו"מ אמנם בהלואה סאה בסאה אפי' תרתי למעליותא דהיינו שוה בשוה וגם יש לו עד שיבוא בנו וימצא מפתח מ"מ אית בי' פלוגתא דלהלל אסור ובחדא למעליותא דהיינו סאה בסאה ואין לו או סאה בסאתי' ויש לו אסור לכ"ע:

ואשכח בי' טופיינא כו'. לגי' רש"י והפוסקים מיירי דהלוה אשכח טופייני ונראה דקמ"ל דבכדי שאין הדעת טועה דאמרינן מסתמא מתנה יהיב לי' מלוה ללוה א"כ בשעת פרעון אסור ללוה להחזירו למלוה דה"ל ריבית מאוחרת ואמנם הרמב"ם מפרש לי' דהמלוה אשכח טופייני בשעת פרעון ותלינן במתנה שלא לשם ריבית מאוחרת דאחזוקי אינשי ברשיעא לא מחזיקי' עי' ה"ה. והקשו הא הרמב"ם אוסר אפי' בסתם שלא הזכיר כלל שום דבר עי' טוש"ע סי' קס"א והעיקר כמ"ש הב"ח וט"ז שם דכשמונה המעות מידו ליד המלוה ומונה לו יותר מחובו אע"פ שלא הזכיר לו מאומה ה"ל ריבית משא"כ הכא מיירי ששולח לו כיס מלא מעותיו לפרעון והמלוה משכח בו טופייני בזה מחזקי' דמתנה יהיב לי' או החזרת גזל וכסיפא לי' מילתא למיתב לי' בהדי' כנלע"ד פי' דבריהם ועולה כהוגן: