חידושי חתם סופר על בבא קמא ד:

ואימא מבעה זה מים. מה שהקשה תו' דהומ"ל מה זו"ז שיש בהם רו"ח היינו לבתר דמסקו דקאי אמיא בתר דנייחא אבל להס"ד דהתוס' דמיירי מכחו של אדם הוה שפיר יש בו רו"ח וק"ל ופשוט:

א"ה לא זו"ז שיש בהם רו"ח אש מה רו"ח אית בי'. צל"ע לשון אי הכי דהא א"נ תני שור לרגלו ומבעה אית בי' תרתי שן ואש נמי ק' מאי זה וזה שיש בהם רו"ח דהא אאש נמי קאי:

ועדים זוממין. הי' ק' להתו' כיון שזממו לעשות ולא עשו עדיין איך יתואר בשם מזיק הלא לא הזיקוהו עדיין במידי ע"כ כ' ריב"א דאפי' שילם ע"פ עדים כו' ומהרמ"ל לא כ' כן ודברי ר"י שבתו' נ"ל דמפרש במס' מכות ה' ב' דלא כפרש"י וס"ל דקראי דמייתי ש"ס התם אמיתה ומלקות וגלות היינו דאין עונשין מן הדין ומינה דבממון דליכא קרא עונשין מה"ד אבל רש"י פי' התם באופן אחר ע"ש וא"כ ליכא קרא דאין עונשין אלא גבי חיוב מיתת ב"ד ומינה ילפי' למלקות וגלות וא"כ ה"ה לממון דאין עונשין וע"ש בחי' ר"ן:

המטמא פרש"י מטמא תרומה והתם מבואר בש"ס דבחולין נמי מיירי ושם בארתי דס"ל דסתמא בתרומה איירי' אך התם ה"ק דאי הוה תני בהדי' מטמא חולין ונדע מזה דלהפסד מועט נמי חששו ולא הוה צריך למתני מדמע ה"א דוקא התם משום דעביד איסורא לגרום טומאה לחולין שבא"י מש"ה תני מדמע אבל לקושטא דמלתא מטמא היינו תרומה כפרש"י בשמעתין ושם כתבתי הכרחים לזה:

מנסך. פרש"י מנסך ממש דאי מערב לא מפסיד מידי ופי' מהרש"א דכוונתו היינו מדמע והק' בש"ג שסביב הרי"ף הא ס"ל יין ביין אוסר כלו כמ"ש להדי' בגטין ובס' פנים מאירות תי' נהי דמדרבנן אוסר כלו מ"מ מן התורה בטל ולא שייך למחשבי' באבות נזיקין דאורי' ודברים אלו תמוהים בעיני מה בכך דמדאורי' שרי' מ"מ השתא דאסרוהו רבנן המערב הזה הזיק לחברו היזק דאורי' וה"ל אב לנזיקין ונפיק מקרא מכה בהמה והנלע"ד דס"ל דתערובות יין ביין נהי דלכתחלה אסור כלו מ"מ אם עבר ומכרו כלו לנכרי חוץ מדמי י"נ שבו חליפיו מותרים וכדעת כל הפוסקים אפי' באי' הנאה דאורי' אלא רש"י פליג וס"ל א"כ מצינו דמים לחב"פ עי' חולין ד' ב' וא"כ באי' דרבנן תערובת יין ביין מודה רש"י דמותר אפי' להמחליף ואה"נ דיש לו דמים לרש"י פי' אם בא אחר ושפכו צריך לשלם לבעלים כיון שאם עבר והחליף דמיו מותרין והשתא ממילא זה שעירב יינו של חברו לא יתכן לומר שהוא אב נזק מן התורה דא"א לאחוז החבל בב' ראשי' שהמערב ישלמנו והשופכו ישלם ונהי דמ"מ מחייב המערב משום שלא יהי' כ"א הולך ומערב י"נ ביינו של חברו ופרש"י בגטין מ"מ בשמעתין דקרי לי' אבות נזיקין לא יתכן לפרש אלא במנסך ממש וכדר' ירמי' אבל אי קשי' אדשמואל דלי"ל דר' ירמי' מה יענה מבריתא דר"ח ולפמ"ש מהרשי"ף שם בגטין דטעמא דשמואל משום דס"ל כמ"ד אין אדם אוסר דש"ש ולא יכול לנסך אם לא שיקנהו תחלה בהגבהה וה"ל הגבהו צורך ניסוך וקלב"מ ע"ש א"כ י"ל ר"ח ס"ל אדם אוסר דש"ש דפלוגתא דתנאי היא ולק"מ אשמואל. ומדברי פ"י דשמעתין למדתי דשמואל מפיק מנסך ומעייל קרן תם ע"ש וצ"ל לדבריו דאע"ג דלא משלם ממיטב מ"מ קרי לי' אב כיון דאית לי' תולדת עי' וק"ל:

ומפגל. פרש"י חטאת לשום שלמים ודלא כפי' במסכת גטין ולכאורה מבואר כן במנחות מ"ט א' מיהו אהש"ס י"ל דלהס"ד דלא ידע דמיירי מאומר מותר וכיון שהכהן ידע הדין איך שייך שוגג וע"כ שהי' סבור שהוא שלמים אבל למסקנא דמוקים לי' התם באומר מותר א"כ שפיר יתפרש כפשוטו ששחט חטאת לשם חטאת ע"מ לאכול חוץ לזמנו ומקומו אלא שאמר מותר הוא לעשות כן וא"כ דברי רש"י דשמעתין צ"ע ובש"מ כ' בשם המאירי דק' הא חייב מלקות על הפגול ואין לוקה ומשלם ותי' דהמלקות הוא על האכילה ולא על המפגל ע"ש וא"כ למ"ד לאשב"מ לוקין עליו דקי"ל בזבחים כ"ט ב' דלדידי' לוקה המחשב בקדשי' א"כ הדק"ל הא אין לוקה ומשלם וא"כ לא ה"ל לש"ס לדחוקי בקדשי' לא מיירי אלא בפלוגתא לא מיירי ונראה דמש"ה פרש"י דמיירי מחטאת לשם שלמים וס"ל דבזבחים כ"ט ב' אמפגל ממש קאי דהתם כתי' לא יחשב אבל לא במחשב חטאת לשם שלמים ובתשובה א' בארתי שכן דעת רמב"ן בהשגותיו למנין המצות. ומ"ש רש"י דאין הקרבן עולה לחובה אע"ג דפסול נמי הוה בחטאת שלא לשמה יפה כ' פ"י דעכ"פ לא מחייב אלא משום שלא עלו לבעלים לשם חובה והזיק להדיוט אבל משום הפסד גבוה לא מחייב דרעהו כתי' והא דלא פרש"י שלמים לשם חטאת וכפי' סוף מס' פסחים י"ל דקשה לי' כיון דכבר תיקנו לשלם שלא יהי' כל א' הולך ומפגל כמבואר במס' גיטין א"כ למה הוצרכו תו לתקן שיטמא הידים משום חשדי כהונה אע"כ בשלמים לשם חטאת נהי דלא עלה לשם חובה כיון שעכ"פ הקרבן כשר ובעלים זכו מה שהביאו דורן לא חייבוהו לשלם ועמ"ש מל"מ בזה פ"ז מחובל ומזיק וע"כ הוצרכו לתקן שיטמא הידים אבל בחטאת לשם שלמים שהקרבן פסול לגמרי חייבו' לשלם עי' וק"ל:

אר"א כולן באבות לשלם ממיטב. לפ"ז לעיל כי קאמר תנא דידן מ"ט לא תני הני הומ"ל דלי"ל תולדת לא קחשיב ויל"ד לע"ל בריש שמעתין אבות מכלל דאיכא תולדת מאי פסקא דלמא לשלם ממיטב קאמר:

תחת נתינה ישלם כסף. משרש"י מכלל דאיכא בושת הק' בש"מ הא מבואר ס"פ הנשרפין דמידי דאתי מכללא לא ניתן לדרוש בגז"ש וי"ל דהכא סמכי' נמי אצירוף גז"ש עיניך מעדים זוממין אע"ג דלא גז"ש גמורה היא כמ"ש תו' מ"מ בצירוף שניהם אתי' לן. מ"ש תו' אעדים זוממין דאם רצו לחייב אחרים ממיטב לא צריך קרא צל"ע הא משכחת דהי' זבורי' דעדים כעדיות דבעל דבר אי משום כאשר זמם הוה סגי בזבוריות דדהו ומשום גז"ש צריכי' לשלם עידיות דנפשי' עי' לקמן בפלוגתא דבשלו הן שמין או בשל עולם: