חידושי חתם סופר על בבא קמא ג.

הא דלא מכלי' קרנא. כ' רש"י אי הוה כתי' ושלח לחוד ה"א במסתבר דמכלי' קרנא כוונת רש"י דאי מוקמי' לי' אשן א"כ מסתבר יותר לאוקמי' במכלי' קרנא דסתם שן כך הוא אבל למסקנא דקאי ארגל מדלא כתי' ובער מסתמא קאי בלא מכלי' קרנא דרוב רגל כך היא ומ"מ מקשו תו' שפיר לשיטתם דשן דלא מכלי' קרנא היינו שטנפה פירות א"כ הרי הוא כמו רגל וכ"ז יובן עפ"י דברי מרש"א וק"ל. והנה במהדורא בתרא תי' ק' תוס' דאי לא כתי' ובער ה"א ושלח זו רגל כפשטי' דקרא אפי' בלא משלחי רגל לכן כתי' ובער לומר דתרוי' שן והא דמכלי' והא דלא מכלי' וי"ל דאפי' בלא ובער נמי מוקמי' אשן מדכתי' ושן בהמות אשלח בם ומיושב ק' העולם שהק' למאי דלא ידע המקשן דה"א עד דשלח שלוחי א"כ בלא קרא דשן בהמות נמי ה"ל להקשו' ק' תוס' לכתוב ושלח ולא בעי ובער ולפי הנ"ל א"ש דבלא שן בהמות ה"א כק' מהדורא בתרא וק"ל וא"ש טפי למ"ש תוס' בשם ספרי דושן בהמות קאי אנשיכה דבעלי חיים והוא תולדה דשן כמ"ש מרש"א שם א"כ שפיר מקשה תוס' דא"כ הוה מוקמי' ושלח אשן מושן בהמות אשלח והיינו לא מכלי' קרנא דמיירי מנשיכה בעלמא דאע"ג דנשיכה דהתם ממית ומכלה קרנא מ"מ אנשיכה דשדה אחר קאי ולא שייך כילוי קרן בשדה ע"י נשיכה בעלמא:

סוף סוף זה אב לנזקין. לולי דמסתפינא הייתי מוחק ברש"י תיבות אלו "לישנא אחרינא סוף סוף זה אב למיתה וזה אב לנזקין" ע"כ הייתי מוחק דכולא חדא לישנא הוא ושיעור דבריו כך הוא דבפסוק מבואר להדיא ב' הדינים דיני נזקין ודיני מיתה והשעורים שניהם אינם מתפרשים אלא שמסר הכתוב לחכמים שיעור מיתה י' טפחים וממילא נדע שפחות מזה הוא שיעור לנזק כיון ששניהם מפורשים בקרא להדיא. ודע מ"ש בירושלמי מתרי בור נפקא בור לנזקין כמ"ש תו' אין זה סותר לדברי רש"י די"ל מונפל שמה לא ידעי' אלא דין נזקין וה"א בהא בור י' טפחים דמשתעי בי' קרא יש בו ב' דינים לנזקין ולמיתה אבל בבציר מהכי לא לכן כתי' תרי בור לומר לכל א' מהם בור בפ"ע וק"ל: