חידושי חתם סופר על בבא בתרא נט.

חלון המצרית אין לה חזקה וכו' כ' הריב"ש ומביאו ב"י דמשמעתין מוכח כשיטת ר' יונה ברא"ש ר"פ לא יחפור דלא מצי למפתח חלונות על חורבת חבירו דלא בעי למיקם עמו בדינא ודיינא לכשירצה לבנו' ודלא כרא"ש שם ודשמעתין. לא מיבעי' לרי"ף ורמב"ן דס"ל דאין חזקה מועלת להיזק ראי' ומתני' איירי בפותח לבקעה וכל קפידה שאם ירצה לבנות כותל אח"כ יצטרך להרחיק שלא יאפיל הרי מבואר כרבינו יונה דאע"ג דאינו ניזוק מיד מ"מ ימחה שלא יטעון עליו חזקה ויצטרך למיזל בדינא ודיינא אלא אפי' לפי מאי דס"ל לרמב"ם ורא"ש דמתני' מיירי מהיזק ראי' וניזוק מיד מ"מ כיון דהרא"ש גופי' מפרש כר"ת ודר' זירא ור' אילעי' לקמן קאי אחלון מצרי אבל בחלון צורי מודה ר"ה אפי' למעלה מד' אמות יכול למחות אע"ג דלית לי' זומני' דמותבת שרשיפא וליכא היזק ראי' בלמעלה מד' אמות ומאי איכפת וע"כ משום שמא ירצה שוב לבנו' כותל ויעכב עליו משום שמאפיל ולא בעי למיזל עמו בדינא ודיינא ודלא כהרא"ש אלו דברי הריב"ש. אמנם הרא"ש יראה דס"ל כמ"ש בחי' רמב"ן דגם ר"ה ס"ל חששא דשרשיפא בחלון צורי. אך במצרי דאין יכול להכניס ראשו לא טרח להעמיד שרשיפא ור' אילעא חייש גם להא ומיהו יש לקיים השגת הריב"ש דמשמע גם לר' יהודה דס"ל אם יש לו מלבן אעפ"י שאין ראשו נכנס לשם יש לו חזקה וגם בזה למעלה מד"א יכול למחות לר"ה ואע"ג דלא יטריח להעמיד שרשיפא כיון שאין ראש נכנס לשם נהי כיון שיש לו מלבן הוה דבר קבוע דמשו"ה יש לו חזקה אבל עכ"פ למעלה מד' אמות לא יעמוד שרשיפא ומ"ט מודה ר"ה אע"כ כרבינו יונה מ"מ אין זה מוכרח כ"כ ועיי' לח"מ שנעלמו ממנו דברי רמב"ן הנ"ל: ובט"ז סי' קנ"ד רוצה לומר דלא פליג רבינו יונה אלא נגד חורבא שאם ירצה הלה לבנות ניזק בהיזק ראי' ויצטרך למיזל בדינא ודיינא לסתום ובין כך ניזוק הוא. אבל אם אין כאן היזק ראי' אלא שלבסוף ירצה לבנו' כותל והלה ימחה בו שלא יאפילנו. מודה רבינו יונה דלכשירצה יבנה והלה צריך למיזל בדינא ודיינא למחות בו ולא הוא ע"ש. ונעלמו ממנו דברי ריב"ש הללו:

הזיז עד טפח יש לו חזקה כ' נימוק"י אפי' להרי"ף דאין חזקה מועיל להיזק ראי' מ"מ הכא בגג דלא קביעא תשמישתא כולי' האי לא הוה כקוטרא ובית הכסא ומהני חזקה נ"ל היינו בגג שיש לו מעקה והזיז יוצא רק מצידו בקרן זויות וכמ"ש תוס' סוף ד"ה ואפי' וכו' אבל אי הי' יוצא באמצע הגג שאין לו מעקה. אדרבא מיגרע גרע כדלעיל ב' ע"ב דפריך מגג הסמוך לחצר חברו וכו' ומשני שאני התם דא"ל בעל החצר לבעל הגג לדידי קביעא לי תשמישתא וכו' ע"ש:

עד טפח לשון זה צ"ע דהל"ל עד טפח אין לו חזקה יותר מזה יש לו חזקה וי"ל דמיירי במי שהוציא זיז אורך כמה טפחי' וזה מיחה בו וחתך ממנו טפח וחזר ומיחה וחתך ממנו עוד טפח וכיון שעכ"פ לסוף נשאר טפח א' ג' שנים החזיק בטפח א' אבל אי הי' מוחה עוד עד שחתך והשאיר פחות מטפח ושתק אח"כ מ"מ אין לו חזקה וכל זמן שירצה יסלקנו כנלע"ד נכון:

יש לו חזקה ויכול למחות כבר כתבנו לעיל פלוגתת רבינו יונה והרא"ש דס"ל כל שאינו יכול למחות אין לו חזקה. והריב"ש כ' שעשה ממסובב סבה אלא נהפוך הוא כל שיש לו חזקה יכול למחות שלא יבוא לטעון חזקה ובעי למיזל בדינא ודיינא עיין ברא"ש דשמעתין דחולין ור"פ לא יחפור. והנה לכאורה לשון משנתינו משמע כרבינו יונה דאלו לרא"ש ה"ל למימר בהיפוך עד טפח יכול למחות ויש לו חזקה פחות מטפח אינו יכול למחות ואין לו חזקה אע"כ כרבינו יונה. אלא די"ל בהיפוך דהא ר' הונא נדחק מאוד לא שנו אלא בעל הגג בבעל החצר וכו' והוא דוחק דמאן דכר שמי' דמחאת בעל הגג ומדוע לא מפרש מתני' כפשוטו וכנ"ל ודוחק לומר דהוה פשיטא לי' מסברא חצונה הך סברא זימנן דבעיתת ולא הו"מ לפרש מתני' ואינו יכול למחות בעל החצר בבעל הגג ונדחק והוציא מתני' מפשטה זהו דוחק אע"כ כהרא"ש ואי ס"ד אהמחאת בעל החצר בבעל הגג קאי ה"ל למיתנא איפכא אינו יכול למחות משו"ה אין לו חזקה אע"כ לא מיירי מבעל החצר אלא מהמחאת בעל הזיז בבעל החצר ומ"מ מ"ש הרא"ש לעיל ר"פ לא יחפור דמלשון משנתינו משמע כדבריו צ"ע אדרבא פשטיות משנתינו משמע כרבנו יונה ולמסקנא נמי לא מיירי כלל ממחאתו דבעל הגג ואע"ג שהוכחנו דינו של הרא"ש מכאן מ"מ הוא לא נתכוון לכך וצ"ע:

השתא אפי' בבית נמי בעינא איצטנועי מינך מה שהקשה תוס' אפי' אחר שבפ"ה דאין פותחין חלון נגד פתח ולא נגד חלון. לק"מ לשיטת רשב"ם לקמן ס' ע"א ד"ה חלון נגד חלון אלא משהו ירחיק עכ"ל ס"ל כל שמרחיק משהו שאינו רואה דרך הליכתו תו ליכא איסורא דאורייתא ומ"מ כשיציץ יראה ויביט ואיכא היזק ראי' אא"כ נתן לו רשות ותוס' ס"ל לא יפתח כלל וכבר הוזכרה פלוגתא זו בראשוני' עיי' לעיל וי"ו ע"ב גבי זה עושה מעקה לחצי גגו ומעדיף ע"ש: