חידושי חתם סופר על בבא בתרא נו.
Chidushei Chatam Sofer on Bava Basra 56a (Chidushei Chatam Sofer on Bava Batra 56a) · חידושי חתם סופר על בבא בתרא · free full Hebrew text
Open in the reader →כל שהראוהו הקב"ה למשה וכו' נראה לי דלהכי תלי בהראהו הקב"ה למשה דמהתם מפיק לי' דהרי כ' הראתיך בעינך ושמה לא תעבור כל שהי' מתאוה לעבור שם הראהו ותו לא ואחז"ל במס' סוטה על משרע"ה וכי לאכול מפרי' הי' צריך אלא הרבה מצוות נצטוו ישראל בארץ ונתאוה משרע"ה לקיימם ע"ש ע"כ לא נתאוה משרע"ה אלא לאותה ארץ המקודש במצותי' טפי מח"ל ואותו הראוהו וטפי לא. ואי ס"ד קיני קניזי וקדמוני עתידי' להתקדש לכשיבואו לידינו וכבר אחז"ל אילמלא נכנס משה לא"י לא חרבה הארץ וא"כ הי' זוכי' גם לקיני וקניזי וקדמוני. והתאוה משה גם לעבור לשם והקב"ה לא הראהו אע"כ אפי' לכשיבואו לידינו לא יתקדשו ע"כ לא התאוה מרע"ה לעבור לתוכם ולא הראהו הקב"ה. ועיין היטב מ"ש בפרשת דרכי' דרך הקודש דרוש א' ורמז עליו במשנה למלך סוף הלכו' שמיטה ויובל ע"ש שייך לכאן:
הא שנים מעידי' אותו משלמין את הכל כ' רשב"ם כפי דמי הקרקע וכו' כאשר זמם ולא כאשר עשה במהרש"א נדחק. ולפע"ד ס"ל לרשב"ם דשפיר הוה שייך הזמה לענין פירו' כגון שיש למערער עדי' שדרו ג' שנים ביממא ואין לו עדי' על הלילה ותובע הקרקע עם שכר דירת הימי' והכת מעיד דדר בי' ביממא ובלילה והוזמו והי' מהראוי שהניזומין ישלמו גם הפירות ואפ"ה פי' רשב"ם משלמין הכל רק דמי הקרקע אבל הפירות כיון שהמחזיק מוחזק בהם מכיון שפטרוהו ב"ד הוה כאשר עשה משא"כ בקרקע. וכמ"ש נימוק"י בשם הריטב"א ע"ש. ועיי' משנה למלך פכ"א מעדו' הל' ד' שהקשה על שיטה זו א"כ איך משכחת עדות בשן ועין מכיון שגמר דינו זכה העבד בעצמו והוה כאשר עשה ע"ש ובחי' בסוגי' דמיפך והזמה ישבתי ואין להאריך כאן:
והראשוני' למדו ממשנתינו דבממון לא שייך כאשר עשה לכן משלמין הכל אפי' הפירות ועמ"ש תוס' ב"ק ד' ע"ב ד"ה ועדי' זוממין וכו'. והרמב"ם הוסיף לומר דאפי' במלקו' לוקי' אפי' אחר שנלקה זה ותמה הכ"מ ובתיו"ט פ"ק דמכות משנה ט' ד"ה והשני' פטורה האריך בזה וסיים בשלמא ממון מצאנו משנה דב"ב דמראה פנים לחלק וכו' אבל הרמב"ם שהוסיף מדילי' לחלק גם במלקו' ודאי כל הטעמים לא יטעמו לחיך עד שנביא ראי' וכו' ע"ש. ולפע"ד לפי מה שהשריש ה"ה בדעת הרמב"ם בהלכו' מאכלות אסורו' דכל שיש עשה או לאו הניתק לעשה שוב עונשי' מן הדין וה"ה ומכ"ש לאו שאין בו מעשה וכדומה. והנה תוס' ב"ק הנ"ל כ' בשם ר"י טעמא דבממון לא שייך כאשר עשה משום דבממון עונשי' מן הדין. וא"כ ה"ה במלקו' היכי דאיכא לאו שאין בו מעשה כגון הכא דאיכא לאו דלא תענה. א"כ עונשין מן הדין למלקות ולא למיתה נמצא ממתני' דב"ב דמראה פני' דבממון עונשי' אפי' כאשר עשה והטעם משום דבממון עונשי' מן הדין ממנה נילף נמי למלקו' מזה הטעם בעצמו כיון דאיכא עכ"פ לאו שאין בו מעשה מפורש היינו לא תענה ולפע"ד נכון הוא בעזה"י:
ב' בראשונה ב' בשני' וכו' בתוספתא כ' הוזמה הראשונה נשארו ב' הוזמה השני' נשארה השלישית ובכת א' מעיד על ג' שנים הוא בהיפוך הוזמו אשנה שלישית נשארו ב' שנים הוזמו אשני' נשארו רק עדות שנה א' הוזמו אראשונה נפסלו לגמרי וצ"ע בסוגי' דמיפוך והזמה ב"ק ע"ג ע"א: