חידושי חתם סופר על בבא בתרא נ.

באושא התקינו וכו' לקמן קל"ו ע"ב ס"ל לר' יוחנן הכותב לבנו נכסיו מהיום ולאחר מיתה ומכר הבן ומת בחיי אב מקחו בטל משום דקנין פירות של אב כקנין הגוף דמי. והקשו תוס' א"כ לר' יוחנן למה לי תקנת אושא. בלאה"נ כשמתה אשה בחיי בעלה מקחה בטל כמת הבן בחיי אב ובכתובו' נון ע"א תירצו תוס' דנפקא מיני' בנתן מתנה לאשתו דקנתה ואין הבעל אוכל פירות ועיי' בזה לקמן נ"א ע"ב תוס' ד"ה במתנה קנתה וכו':

וביבמות ל"ו ע"ב תי' עוד שאין אכילת פירות הבעל דומה לאכילת פירות דאב שהבעל אוכל מכח האשה משא"כ האב. נוטה זה קצת למ"ש תוס' בשמעתין גבי מוכר עבדו שימשנו ושייר פירות לעצמו שמתחלה הי' הכל שלו ה"נ האב ששייר פירו' לעצמו משא"כ הבעל:

שוב תירצו שם ולקמן ב"ב קל"ו ע"ב דלא אכיל אלא בתקנתא דרבנן והם לא תיקנו שיכתבו לו היום ע"ש כוונתם דלא אמרי' קנין פירות כקנין גוף אלא היכי שיש לו גוף לפירות אבל היכי שמוכרי' לו פירות קרקע זו אינו אלא כקונה פירות מהשוק וס' זו כ' תוס' ס"פ השולח ורמב"ם פכ"ג ממכירה. וחז"ל לא תיקנו שיכתבו להבעל יפוי כח גופו מהיו' ככתיבת האב לבנו אלא תיקנו לו פירות קרקע וזה לא הוה כקנין ואיצטריך לתקנת אושא. אבל אה"נ אעפ"י שלא תיקנו חכמי' כן רוב פעמי' כותבי' שטרו' בשעת נשואי' ביפוי כח ואז יש לו קרקע לפירות ואה"נ שאינו יכולה למכור לר' יוחנן בלא תקנת אושא ובהא איירי עובדא דאימי' דר' ירמי' בר אבא בב"ק פ"ח אבל תקנת אושא היכי דלא כ' שטר ביפוי כח רק אוכל פירות בתקנת חכמי' והיינו פירות קרקע ולא קרקע לפירותי' ויכולה למכור לר' יוחנן לולי תקנת אושא:

עוד תירצו ביבמו' דנפקא מיני' היכי דסילק עצמו וכ' לה דו"ד אין לי בפירות נכסייך ובב"ק פ"ח ע"ב כתבו שכ' לה דו"ד אין לי בנכסייך ובפירותיהן וכ' ב"ש סי' צ"ב סקי"ב דס"ל להתוס' דאע"ג דכ' בנכסייך מ"מ אם מכרה ונתנה בעל משום דאיצטריך למכתב בנכסייך לסלק מהפירות ע"י הקרקע ע"ש ונ"ל ודאי להתוס' יבמו' דלא מסלק אלא מהפירות ולא מפירי פירות א"כ לא בעי לסלק מקרקע לפירותי' דאדם יכול לסלק מדבר שלא ב"ל. ולא צריך למיכתב בנכסייך ובפירותי' ואי הוה כתוב הכי הוה מכרה ונתנה קיים ולא מועיל תקנת אושא ע"כ כ' תוס' שכ' דו"ד אין לי בפירות נכסייך. אבל בב"ק כ' תוס' שמסלק גם מפירי פירות דאיכא כמה מי יימר ולזה צריך אפי' לסילוקו שיסלק מקרקע לפירות ע"כ צריך לכתוב בנכסייך ובפירותיהן:

ואולי פליגי תוס' דיבמו' ודב"ק בפלוגתת רמב"ם ורא"ש דרמב"ם ס"ל אי לא מסתלק מפירי פירות כופין את האשה למכור הפירות לצורך פירי פירות נמצא יש לבעל בפירות גופי' קנין הפירות כקנין הגוף ומה מועיל הסילוק לשתועיל לה שתוכל למכור וע"כ שיסלק גם מפירי פירות ולזה צריך שיסלק מקרקע לפירותי' והיינו תוס' דב"ק פ"ח ע"ב. ותוס' יבמו' סברי כהרא"ש דאפי' אינו מסתלק מפירי פירות מ"מ אינו יכול לכופה אלא אם שיירה שיירה נמצא אין לו שום קנין הפירות כקנין הגוף וסגי בסילוקו מפירו' לחוד ולסילוק כזה סגי בשיסלק מפירותיך בלי נכסייך ואי הוה מסלק גם מנכסייך הוה מכרה קיים ואפי' תקנת אושא לא יועיל. אך בב"ב קל"ו ארכבי' אתרי רכשי שכ' שצריך לסלק גם מפירי פירות ואפ"ה סגי בלי נכסייך ע"ש:

עוד י"ל אי כ' דו"ד אין לי בנכסייך ולא סילוק עצמו מפירו' בודאי כוונתו שיהי' מכרה קיים אחר מיתה דבחייו בלא"ה אין מכרה קיים דהא לית לה בו כלום. אך כשסילק עצמו מפירות והיא אוכלת י"ל מה שכ' דו"ד אין לי בנכסייך ופירותיהן היינו שיהי' מכרה קיים מחיים ולפירות אבל לאחר מיתה מפיק מתקנת אושא ובמקום אחר הארכתי ודברי מהרש"א בכתובו' נון ע"א תמוהים בודאי לא ימצא במתני' תקנת אושא ולא דבר המתנגד לתקנת אושא וא"כ א"א לפרש כפי' מהרש"א שם: