חידושי חתם סופר על בבא בתרא לח:

אין מחזיקי' בנכסי בורח ומחאה שלא בפניו הוה מחאה יל"ד שינוי לשון או ה"ל למימר חזקה שלא בפניו או ה"ל למימר אין מחאה מועלות בנכסי בורח וי"ל דעיקור טעם דבורח משום שמתירא לשאול להבאי' משם מי מחזיק בקרקע כדי שלא ירגישו שהוא הוא אותו הבורח וימסרו למלכות. אבל למחות אינו מתירא שהרי יכול למחות לפני חגרים וסומי'. שאינם יכולי' לילך לשם והקול המגיע לשם ע"י שניים ושלישים אותם אינם יודעי' מקומו איה. ויש לעיי' במחמת ממון נמי מתירא שאם יודע לנושיו שהקרקע שהחזיק פלוני היא שלו עפ"י ערערו יטרפוהו שלא בפניו. וק"ל:

ורשב"ם מייתי קרא ויתן לה המלך סריס א' י"ל בדין הסנהדרי' הי' צריכי' ראי' שהיתה בשוקה בראי מ' שני' לא שכיחי ומי יאמין לה שעשתה עפ"י עצת אלישע אך ע"י סיפורי גחזי האמין לה המלך עיי' בפנים בפסוק. ואולי י"ל שהמחזיקי' הי' יורשי בעלה וטוענו הבן שהחי' אלישע אינינו שוב בנו ליורשו כי פנים חדשות באו לכאן. גחזי והמלך לא האמינו שהי' מיתה ממש כמ"ש גחזי לא הקיץ הנער וכמ"ש במורה נבוכי' דיעות אפיקורסת באלו ע"כ נתן לה סריס וקרא כתי' והנה הנער מת מושכב על מטתו:

מחמת מרדין הוא לשון פרס כמ"ש רשב"ם מדלא אמר בלה"ק מחמת נפשו' קמ"ל אפי' אינו חייב מיתה אלא בדין מלכות מ"מ מתירא למחו' מפני מסור ישראל שימסרנו למלכות ח"ו: