חידושי חתם סופר על עבודה זרה סג.

אי דלא א"ל קני מעכשיו היכי מצי מקרבה כבר כתבתי לעיל דהקשה הרשב"א מעכשיו למה לי דהא משך ופסק דמיו קנה והכא פסק דמי הטלה היינו הביאה ומשמשכה קנאתו לגמרי בלי מעכשיו וכבר כתבתי דהרשב"א וסייעתו לא ס"ל כהתוס' דמיירי בשאמר להדי' לכשיבוא עליך נהי דהפיסוק דמי' הי' הביאה אבל לאלתר קנאתו וחייב לו בפרעון שהוא הביאה ומשו"ה הוקשה להרשב"א ומ"מ לא הבנתי דודאי הקונה חפץ ופסק דמי' מכיון שמשך החפץ קנאו והדמי' עליו חוב אבל אם לקח המוכר דמי המקח טרם שמשך הלוקח החפץ לא נקנה לו הכסף ואפי' לתי' ב' שבתוס' ב"מ מ"ג ע"א דהוה שואל אבל לא קנאום והכא הבעילה היא החפץ שרצה לקנות והטלה הוא דמים ונהי דבשמעתין משמע אי כסף קונה קנאתה טלה בדמי ביאה היינו לענין דיני קנין נעשו שניהם דמים זה לזה אבל לענין מ"ש רשב"א הדבר פשוט שהיא אינה מהדרת לקנות טלה כ"א הוא הלוקח חפץ הבעילה בעד דמי הטלה עיי' וק"ל אח"ז מצאתי לקמן בריטב"א שכ' להדיא שהטלה הוא החפץ והביאה הוה דמי המקח ובטלה דעתי נגד דעתו מ"מ הנלע"ד כתבתי:

לכי תצטריך וכו' לפע"ד הרמב"ם גרס לכשתרצי לי קני פי' בשעה שתתרצה בדעתך להבעל לי אז יהי' קנוי נמצא הטלה עומד אצלה בספק אם תתפייס להבעל לו או לא ושוב כשמקריבתו יודע שנתרצית להבעל לו ע"י ההקרבה וקמ"ל אפ"ה לא הוה אתנן כיון שעדיין לא נבעלת בשעת הקרבה ע"ש ולא ראיתי מי שהרגיש בזה:

והא מחסרא משיכה עיי' תוס' ויפה פי' מהרמ"ל והן הנה ממש דברי תוס' ב"מ מ"ג ע"א בתי' ועי"ל ע"ש, ולשיטת הרז"ה שם בסוגיא דסיטון א"ש בלא"ה ואין כאן מקומו ובהאי קנין דרבנן מועיל לדאורייתא דהלכו בו נמושו' והוא פלוגתת תוס' בגטין ס"ד ע"ב ובר"ן שם ובתשובתי (היא ח"ס חלק יו"ד סי' שי"ד) הכרעתי לפע"ד דכל תיקון רבנן שיקנה כגון מעמד שלשתן או קנין קטן בזמני' ידועי' אשר כל העובר על דברי חכמי' הללו הרי הוא עבריין אותו קנין לא גרע מסיטומתא שנהנו הסוחרי' וקונה מדאוריית' אעפ"י שבתשובה אחרת כתבתי די"ל אפי' אי סיטומתא קונה מ"מ קנין דרבנן גרוע דסיטומתא הוא מרצון הסוחרים שנהגו כן וקונה מן התורה ככל דבר שבממון משא"כ קנין דרבנן שלא ברצון הסוחרים ועל כרחם יקנה י"ל אין כח ביד ב"ד להפקיר של זה ולהקנות לאחרי' ואינו קונה מן התורה זה כתבתי ליישב דעת החולקים אבל מסברא דקנין דרבנן כנ"ל קונה מן התורה אך יש קניני' שהעובר עליהם זכור לטוב כגון יאוש כדי לא קנה וחכמים תקנו שיקנה משום תקנת השב הזה אינו רוצה בתקנה זו ורוצה להחזיר זכור לטוב א"כ אפי' אינו מחזירו וקנאו מדרבנן אינו קנין דאורייתא לקדש בו אשה וכן קנין משיכה אם זה נתן כסף וקנה מן התורה אלא שאחז"ל דיכול לחזור בו שלא יאמר נשרפו חיטך בעלי' מ"מ אם אינו חוזר זכור לטוב א"כ אינו מועיל לענין דאורייתא ומשו"ה הסיטון מועל ומ"מ לענין אתנן לא הוה כיון שהיא לא קנאתו לא יהי' אלא הפקעת מלך המדינה כיון שאין לה במה יאסר ואין להאריך כאן יותר:

בזונה נכריות עיין תוס' ולפמ"ש במקום אחר דבירושלמי גרסי' ר' יוחנן ס"ל משיכה מפורשת מן התורה ור"ל ס"ל כסף קונה וכן הגי' במרדכי פ' הניזקי' וכן הי' גירס' רש"י ויבואר לקמן אי"ה דף ע"א ע"ב א"כ א"ש טפי דהסוגיא אזלא לר' יוחנן דאמר יאות עבדי ואיהו ס"ל משיכה מפורשת ע"כ תירץ בזונה נכרית ומ"מ ר"ח בעצמו דס"ל בעלמא כסף תי' עוד לדנפשי' בעומדת בחצרה ויבואר עוד לקמן אי"ה:

דלא קני' במשיכה כ' הריטב"א והר"ן דמכאן מוכח דהפועל אינו קונה החפץ בשכר פעולתו אלא דמי החפץ אבל החפץ צריך משיכה והריטב"א כ' עוד כיון שלא קנה החפץ גם דמיו לא קנה אלא שמין בב"ד כמה ראוי ליתן בשכר פעולה זו ומהרי"ט בתשובה כיון סברא זו מעצמו וכ' עליו משנה למלך פ"ד מאי' מזבח שמא גרוע הוא ואלו ראה דברי הריטב"א לא כ"כ ונפקא מיני' מי שאמר באתננה שישא אותה דאינו צריך לישא אותה וכמ"ש ג"כ בית שמואל רס"י קמ"ז בשם מהרי"ק וכל דברי בית מאיר שם לא נ"ל וסתרתי אותם בתשובתי ומדלא צריך לישא אותה גם דמי שווי נישיאי' לית לה אלא כפי שיעור הראוי לבעילת מתפתה לזנות ותיוסרנה כל הנשים ולא תעשנה כזמתכנה:

כגון דקאי בחצרה כ' תוס' דאין אומרים אלא המבורר בשעת ביאה צ"ע הלא אתנן ומחיר בחד קרא כתי' ואפ"ה אמרי' במס' תמורה למ"ד ע"א נברור חד מינייהו וכו' ע"ש וצ"ל דלא כ' תוס' כן אלא היכי שגוף הקנין יהי' ע"י ברירה אבל התם כל הטלאי' שלו הם רק האיסור יבורר ע"י ברירה איזה מהם יהי' מחיר כלב בזה אמרי' וה"ה אם קנתה ממנו עשרה טלאים תשעה בממון וא' בביאה כיון שעכ"פ כל הטלאים שלה הם אמרי' ברירה ומבררי' חד לאתנן ואידך מותרים למ"ד יש ברירה ועיי' מג"א סי' קנ"ג סקמ"ו:

דקאי בחצרה כ' הריטב"א לאו דוקא חצרה אלא אקני לה מקום בחצרו ששם הטלאי' עומדים ע"ש והרוחנו בזה ק' תוס' דתמורה כ"ט ע"ב וק"ל ועמ"ש שם הרמ"ר דמשכח' לי' בחליפי' וצ"ל הא דלא משני הש"ס הכא בחליפי' משום דהוה צריך לומר דמקנה בחליפי' לכשיבוא עלי' או עשה אפותיקי לכשלא אפרעך ממקום אחר וקיי"ל ס"פ השותפי' בנדרי' כל חליפי' מעכשיו היא דאל"ה הדר' סודרא למרי' והכא לא מיירי במעכשיו אלא בא ואח"כ נתן לה: