חידושי אגדות על זבחים קטז:

ע"ב אמרה יהא מחול לי בשכר חבל חלון ופשתן. במדרש ילקוט ל"ג פשתן אלא בחומה גם מה שפירש"י על פי המכילתא בג' דברים חטאתי וכו' היינו נמי אלו ג' חבל חלון ופשתן שהיו המנאפים עולים אליה וכו' ע"ש במדרש ילקוט מפורש בענין אחר בג' חטאתי בנדה ובחלה ובהדלקה בג' מחול לי בחבל בחלון ובחומה וכו' ע"ש:

תרי עולמי גולאי כו'. בגרסת ע"י גילאי וכן נראה מפרש"י שהם גיל אחד והטעם פירוש שכן הוא נוי לדבר עכ"ל ונראה שדקדק ליטול ב' נערים ולא קאמר סתם עובדי כוכבים מהאי טעמא דקאמר שלא היו בנערותם עדיין משתמשין למלאכת הדיוט דמהאי טעמא אסור להשתמש בכהן:

והא מודה ר"א בר שמוע בבמה דתניא וכו' השתא דלא מסיק אדעתיה דהאי קרא המוריגים וכלי הבקר לעצים איירי בחדתי מגופיה דהאי קרא ה"מ לאקשויי וכן היא הסוגיא בפרק הקומץ רבה דאהך דר"א שאמר אף עצים שלא ישתמש בהן הדיוט פריך מגופיה דקרא מדכתיב המוריגים וכלי וגו' ויש ליישב דסוגיא דהכא לא בעי לאקשויי מגופיה דקרא דאימא דארונה אמר כך אבל דוד לא רצה בהם לעצים משום שימוש הדיוט וזה שדקדק רש"י לפרש הא מודה ר"א בבמה דקתני המוריגים לקח דוד לעצים כדבר ארונה אבל בקרא אינו מפורש שלקחם דוד ודו"ק:

הא כיצד גבה מכל שבע חמשים וכו'. ואפילו למאן דאמר דירושלים נתחלקה לשבטים דהיינו ליהודה ובנימין ולא היה לשאר שבטים חלק בו מ"מ מקום המקדש לא נתחלק ולכך נתן כל שבט מי"ב שבטים כל אחד חנקו בשוה ועוד כיון דלא רצה דוד ליטלו מן ארונה בחנם אלא בקנין כמפורש בקרא הוצרך כל שבט לתת חנקו בשוה:

אבא יוסי וכו'. בקר ועצים ומקום וכו' ר"א בר שמוע אומר כו'. לפי הגירסא שלפנינו לא פליגי הני תנאי ובעל עין יעקב גרס גירסא אחרת לפי פירש"י ונראה דבהא פליג לאותה גירסא דלאבא יוסי מקום מזבח בכלל חמשים כסף הוה ולר"א בן שמוע מקום המזבח בכלל שש מאות של זהב הוה ולדידהו לא תקשי התם כסף הכא זהב אלא למ"ד דהיינו ו' מאות מכל השבטים היינו חמשים מכל שבט ושבט פריך התם כסף הכא זהב ומשני דה"ק גבה כסף במשקל שש מאות ומפורש בתוס' דה"ק גבה כסף שוה חמשים שקלים של זהב לכל שבט דהיינו שש מאות זהב לכל השבטים כו' עכ"ל ע"ש עוד ע"פ המדרש ופירש"י בסוף ספר שמואל מגומגם בזה ע"ש: