חידושי אגדות על יומא סט:

ע"ב אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד כו'. מפורש סוף פ' אלו נאמרין:

מאי גדול כו' אמר ליה ודלמא שגדלו בשם המפורש כו'. לכאורה דאדרב גידל פריך שאמר שגדלו ואמר ברוך ה' וגו' ואמאי לא קאמר שגדלו בשם כו' ומשני דאין שם מפורש בגבולין ושוב אקרא דויעמוד עזרא על מגדל כו' דכתיב בההוא ענינא גופא קאמר דהוראת שעה היתה וא"כ הדרא קושיין לדוכתיה ארב גידל גופיה ואמאי קאמר לעיל שגדלו ואמר ברוך כו' ולא קאמר שגדלו בשם כו' כמ"ש הכא והוראת שעה היה וי"ל דרב גידל הוא דאמר תרתי והא דידיה והא דרביה רב וכ"ה הגי' בע"י באידך מימרא רב גידל אמר רב כו' מיהו לא ידענא אמאי שינה דברישא נקט במלתיה קרא דהאלהים הגדול וגו' ובסמוך ליה נקט רישא דענינא ויעמוד על מגדל וגו':

מאי אמור כו'. מפורש כל הסוגיא באורך פ' ארבע מיתות:

עד דמתחזי להו כגוריא דנורא. הוא מזל אריה חדש אב אשר בו נחרב הבית ע"י שעבדו ע"ז ולזה אמר היינו יצרא דע"ז שעל ידו נחרב בית ראשון כדאמרי' במכילתין פ"ק. ומייתי

שנאמר ויאמר זאת הרשעה וגו'. הוא פסוק בזכריה:

ודאשתמיט ליה ביניתא כו'. הוא מהידוע כי גם בית שני נחרב באב מזל אריה ע"י מלכות רומיים ועל פי מה שאמרו כי גאולתם בבית שני לא היה שלמה שהרי שעבדו בישראל הפרסיים ויונים ורומיים והיה חורבן בית שני גמר של חורבן בית ראשון ולזה במזמור על נהרות בבל וגו' שנאמר על בית ראשון סיים בו זכור ה' לבני אדום וגו' בת בבל השדודה וגו' לפי שאותו כח מזל אריה אשר ניתן לנבוכדנצר בחורבן בית ראשון ניתן גם לעשו שהוא סטרא דשמאלא וכחו דע"ז ולכך נחרבו שניהם במזל חודש אחד אריה והוא רמז דאשתמיט ליה ביניתא הוא שעיר הוא אדום שבאו לבטל כח השעיר ואמר ורמא קליה רמז על קול בכייתו של עשו ויזעק זעקה גדולה וגו' שע"י כן זכה למשול בישראל כמ"ש ופרקת עלו מעל צוארך. ואמר

דאזל קליה ד' מאה פרסי. שזכה באותו קול למשול בא"י שהיא ד' מאות פרסי. וע"כ אמרו

דלמא מרחמי ליה גם בזה לבטל כחו. ואמרו

שדיוה בדודא דאברא כו'. דהיינו לבטל כח פי הרשעה מעט בעוה"ז עד לעוה"ב כמ"ש וכל הרשעה כעשן כו' ועולתה תקפץ פיה וגו'. ואמר

נבעי רחמי איצה"ר דעבירה כו'. ובעו למקטליה דהיינו לבטל כחו לגמרי עד שאמרו דא"א שיבטל כולו וע"ד שאמרו יצה"ר שמאל דוחה וימין מקרבתו מ"מ בטלו אותו קצת דלא מיגרי איניש טפי בקרובים ומיהו ודאי דמיגרי נמי השתא בקרובים כמו באחרים כמ"ש לענין יחוד עם בתו:

שגדלו כו' רב מתנה אמר שאמר האל הגדול הגבור והנורא כו'. לפום ריהטא קשה מהיכא משמע ליה הכי שגדלו בכך ואימא אדרבה כפשטיה שלא אמר אלא הגדול משום דאיה גבורותיו ואיה נוראותיו כמ"ש ירמיה ודניאל וי"ל מדקאמר האלהים הגדול וגו' והאלהים בל' רבים מורה שהקב"ה הוא בעל כחות רבים ולא יפול על הגדול לחוד שאמר שהוא כח א' ועל כן אמר שרמז בהאלהים על כחות וכינויו הרבים שאמר משה דהיינו האל הגדול הגבור והנורא ושאמר הגדול היינו שגדלו בכחותיו אלהיות דהיינו (האל) הגדול הגבור והנורא ומשה שאמר האל בלשון יחיד י"ל דאל קאי על כ"א מכינוים דהיינו שהוא אל הגדול והוא אל הגבור והוא אל הנורא וע"ש זה נקראו אנשי כנסת הגדולה ע"ש שגדלוהו להוסיף בכחותיו אלהיות:

אתא דניאל כו' אתו כו'. נראה דודאי ל"פ אלא דכל א' מהם הוסיף ופיחת בכחותיו וכינויו כפי זמנו שראו ביכלתו וכחוחיו של הקב"ה וכולהו אמרו הגדול שבכל זמן ושעה גדולתו מפורסמת מתוך בריאת עולמו ומשה בזמנו שראה גבורותיו ונוראותיו בנפלאות אשר עשה הקב"ה במצרים ובסיחון ועוג ושאר נסי המדבר הוסיף לומר הגבור והנורא אתא ירמיה וראה בדורו וזמנו עובדי כוכבים מרקדין בהיכלו אמר איה נוראותיו כו' וע"כ פיחת מלומר הנורא וזה היה בתחלת הגלות בחורבן הבית שעדיין לא נשתעבדו ישראל בעובדי כוכבים והיה אומר הגבור עד דאתא דניאל שהיה בבבל בגולה וראה שעבוד הגלות וע"כ אמר איה גבורותיו ופיחת מלומר הגבור מיהו נורא היה מאחר שלא ראה הוא חורבן הבית שעובדי כוכבים מרקדין כו' עד דאתו אנשי כנסת הגדולה שהיו גם בסוף שבעים שנים של גלות בבל וראו באותן השנים שנצולו ישראל מכמה צרות כגון מעשה המן שנצולו ע"י מרדכי שהיה מכלל כנסת הגדולה חזרו לומר הרי בכל השנים הללו שהאריך אף הקב"ה לרשעים זו היא גבורתו שכובש את יצרו וזו היא מוראו שאומה אחת כו' כמאמרם כבשה אחת בין שבעים זאבים. והיינו דמסיים

שיודעים בו בהקב"ה כו'. ולא כזבו בו וכ"א מהם לא כיזב בו לפי דורו וזמנו שראו בכחותיו יתברך ברוך הוא וק"ל: