חידושי אגדות על יומא יט:

והיו תולעין יוצאין מחוטמו כו'. פרש"י שהוא ראשון לאברים שנכנס לבית כו' ע"ש והריטב"א מפרש לפי שהריח מריח הקטרת חוץ לקדשי קדשים ע"ש:

רגל עגל כו'. כתב הריטב"א הקשו התוס' דהא כתיב וכל אדם לא יהיה באוהל מועד וגו' ודרשינן אפי' אותם שנאמר עליהם ודמות פניהם פני אדם ותירצו דשאני הכא שלא נעשה הקטורת כמצותה עכ"ל והוא דחוק אבל הנראה דלא קאמר דבכניסתו לקדשי קדשים ניגף מה"ט שלא היה רשות שם למלאך ליכנס שם לנוגפו אבל דקדק לומר דביציאתו מבית ק"ק ובא להיכל שם ניגף ע"י מלאך שאז היה רשות למלאך לבא לאהל מועד כדכתיב עד צאתו וז"ש כששמעו אחיו הכהנים בעזרה קול יוצא מהיכל נכנסו להיכל במקום שהותרו ליכנס ומצאו כף רגל כו' ותו לא מידי ובירושלמי מצאתי כמ"ש התוס':

ולא אותי קראת יעקב כו'. מבואר בכמה מקומות ששם ישראל ע"ש המעלה והחשיבות ושם יעקב ע"ש העקב ושפלות ולזה בק"ש מתחיל שמע ישראל באם קרא כדינו אבל כשאינו קורא כהוגן כהך דקורא ק"ש ומרמז בעיניו כו' נקרא בשם יעקב וקאמר ולא אותי קראת בק"ש שלא נתכוונת בקריאתך ושמעתי בזה ע"פ המדרש כשבא יעקב למצרים כתיב וירא יוסף וגו' ויבך על צואריו וגו' ויעקב לא נפל שקרא את שמע ע"כ וז"ש ולא אותי קראת יעקב שלא רמז בעיניו כו' ולא הפסיק בק"ש וק"ל:

ולא בתפלה כו'. עיין בפרש"י והתוס' פירשו שם שואל מפני היראה כו' ולא בתפלה כו' ע"ש וכה"ג יש לפרש לענין האומנים קורין בראש האילן מה שאין רשאין לעשות כן בתפלה ועוד יש דברים מותרים בק"ש ולא בתפלה:

עשה אותן קבע כו'. מפורש בילקוט שלא יהא משאך ומתנך אלא בהם כו' שלא תאמר למדתי חכמת ישראל אלך ואלמוד חכמת אומות העולם כו' ע"ש:

עובר בלאו שנאמר כל הדברים יגעים לא יוכל איש לדבר. ויהיה לא יוכל כמו לא תוכל לאכול בשעריך וגו' דלפי פשוטו דלא יוכל שא"א מפני רבויים לא איצטריך דהא כבר אמר שהם יגעים מלדבר ועוד אם המניעה בהם שא"א מפני רבויים ה"ל למיכתב לדברם שהמניעה תלוי בהם אבל לדבר משמע שהמניעה תלוי בו מפני איסורו ודו"ק:

צרדא אמר ר"י צרתה דדא כו'. פרש"י באצבע הסמוכה לגודל היה מחבר לאגודל כו' ע"ש אבל בערוך פי' שהיא אצבע הארוכה האמצעית ועי' בתוס' פרק הקומץ:

על חדת מאי היא כו'. אחוי קידה כו'. שהוא דבר חידוש כמ"ש פ' החליל דרשב"ג עביד קידה ואין כל בריה היה יכולה לעשות כן בדורו וק"ל:

לא בנבל ולא בכנור כו'. גם שהם כלי זמר שמפיגין השינה כמ"ש עורה כבודי עורה הנבל וכנור וגו' לא היו מנערין ומפיגין שינת הכ"ג אלא בפה:

ומה היו אומרים אם ה' לא יבנה בית וגו'. זה המזמור נאמר על בנין הבית ומסיים ענין זה שהיה להם ביוה"כ ואמר שוא לכם משכימי קום ביוה"כ לבא למקדש כמו בשאר ימים וכן מאחרי שבת בשאר הימים שהיו אוכלים לחם העצבים אבל ביוה"כ שהוא יום שאין בו אכילה אינו כן אלא כן יתן לידידו שנה למנדדים שינתן כל הלילה זו וכה"ג דרשינן ליה לגבי ת"ח בפ' יוה"כ:

אמריתו אמאי לא אתי משיח כו'. משמע שהם חשבו בדור ההוא שראוי שיבא משיח וקשה אם לפי הזמן הא אמרי' ובעונותינו שיצאו מה שיצאו ואם סמכו עצמם בדור ההוא על זכות וכמ"ש זכו אחישנה זה אין סברא גם אם ידעו בנגלות מי יוכל לידע בנסתרות ונראה מתוך דבריהם שהיה זה ביוה"כ שהש"י מכפר עונם ומנוקים מכל עון כמה"ש וחשבו אמאי לא אתי משיח מיד בצאת יוה"כ שהרי עתה אין להם חטא שנתכפר להם ביוה"כ וע"ז השיב להם דאל תחשבו כן דהא האידנא יוה"כ כו' וחוטאים וזה ודאי לא נתכפר דיוה"כ אינו מכפר אלא ע"י תשובה. ואמר

הקב"ה אומר לפתח חטאת וגו'. פרש"י יצה"ר מחטיאן בע"כ עכ"ל גם שניתן לאדם הבחירה וכמו שכתוב ואתה תמשול בו וגו' מ"מ יש להם קצת התנצלות בזה שהקב"ה ברא היצה"ר ואילו לא נברא לא חטאו כדאמרי' אלמלא ג' פסוקים הללו נתמוטטו ח"ו רגלי שונאיהם של ישראל דכתיב ואשר הרעותי וכתיב כי הנה כחומר וגו' וכתיב והסירותי לב האבן וגו' ועי"ל דה"ק לפתח שיתנו לבא לידי חטאת רובץ ומביא לידי חטא וע"ד שאמרו פרצה קוראה לגנב שע"י שאינן ישינים בביתם בלילה ומשחקין ביחד וחושבים לעשות מצוה זכר למקדש זה מביא להם לידי עבירה זו. ואמר

והשטן מאי אמר כו'. גם שהוא מפורסם במדרשות שביוה"כ אין רשות לשטן לקטרג לפי שהם מנוקים מעון אבל האידנא שיש כמה עונות ביוה"כ ע"י נדנוד השינה מאי קאמר השטן. והשיב אעפ"כ אין לו רשות ביוה"כ דהשטן גימטריא שס"ד וכו' מפורש בנדרים פ"ד: