חידושי אגדות על יומא י.

דיפת אלהים ליפת כו'. ולפי זה לא יהיה יפת בלשון תרגום מלשון הרחבה כפירוש רש"י בחומש אלא יפה ממש דהיינו שהמקדש נקרא כך כמ"ש מציון מכלל יופי וכתיב יפה נוף משוש וגו'. ואמר

דאין השכינה שורה אלא באהלי שם כו'. אמר אהלי בלשון רבים דהיינו שריית השכינה במעשה ידינו כוננה עלינו דהיינו במשכן ועוד מעשה ידינו כוננהו הוא בנין המקדש ראשון וק"ל:

גומר זו גרממיא כו'. ר"ל שם מדינה של גומר היא גרממיא וכן בכולם וכן הוא בתרגום ירושלמי ובת"י ושום אפרכיותיהם כו' ע"ש:

תירס זו פרס כו'. וכפרש"י בחומש וכתב הרא"ם בב"ר ומה שפירש זה השם לבד ולא כו' מפני שמדי ופרס סמוכין זו כו' עכ"ל ע"ש ונעלם ממנו סוגיא דשמעתין דאדרשה דלעיל אע"ג דיפת אלהים ליפת וגו' דהיינו שזכו פרסיים לבנות המקדש קאמר מנלן דפרסאי מיפת קאתי ומייתי דתני תירס זו פרס ורש"י נמי בחומש שהביא הך דרשה דהכא דיפת אלהים ליפת שבנה כורש שהיה מלך פרס את בית שני הוצרך לפרש נמי דתירס זו פרס שהיה מבני יפת וק"ל:

אשור זו סילק כו'. בפ"ק דכתובות מייתי לה אקרא ונהר השלישי חדקל הוא ההולך קדמת אשור וגו' ניחא דההוא משמע שם העיר כמפורש בתוספות שם ובחדושי' ע"ש אבל הכא מייתי ליה אקרא דמן הארץ ההיא יצא אשור וגו' שהוא שם האיש כפירוש רש"י שיצא שלא להיות בעצת דור הפלגה הוא מגומגם קצת מאי מייתי עליה אשור זו סילק שהוא שם העיר ולולי פירש"י הכא נראה לפי סוגיית תלמודינו הכא דמן הארץ ההיא יצא אשור וגו' נמי משמע ליה שם העיר ועיין בפי' הרמב"ן ודו"ק:

אם נינוה העיר הגדולה כו'. מאמר זה איתא ג"כ בב"ר וכתב הרא"ם ע"ז ולא הבינותי דבריהם כי היה להם להסתפק גם בכלח הסמוכה למלת גדולה עכ"ל גם בכאן נעלם ממנו סוגיא דהכא דהא תלמוד ערוך הוא בידינו והוא כתבו בשם ב"ר וגם הדבר שהניח בקושיא הרגישו בו התוס' ותרצוהו דאדרבה משום דמינה סליק אם איתא דעלה קאי לא הוי ליה למימר היא העיר וגו' אלא העיר הגדולה עכ"ל ועוד נראה כיון דהקדים בקרא דלקמיה גם בהאי קרא את נינוה קודם לכלח ליכא לספוקי כלל בין נינוה ובין כלח דודאי נינוה יותר גדולה מכלח כיון שהקדימה בקראי אבל ברסן שבא ליתן סימן היכן היא בין נינוה ובין כלח איכא למימר שפיר דהיא העיר הגדולה אי לאו האי קרא ונינוה היתה וגו':

ושם אחימן וגו' מיומן שבאחים כו'. מפורש במס' סוטה פרק אלו נאמרין:

והצפיר והשעיר כו'. אע"ג דכה"ג כתיב גבי חורבן בבל שמעו עצת ה' אשר יעץ על בבל וגו' אם לא יסחבום צעירי הצאן וגו' והתם ע"כ על פרס נאמר שהם החריבו בבל וארץ כשדים ולא יון מ"מ בהאי קרא דגבי חורבן אדום אימא דהיינו יון שהוא בכלל צאן שהוא לשון כולל מין כבש ומין עז:

זוטרא דאחוהי כו'. ר"ל זוטרא בבני יפת דהיינו תירס שהוא פרס:

שתפול ביד פרס כו'. ובפ"ק דע"ז אמרינן דהני תרי מלכיות חשיבי ומשכה מלכותייהו עד דאתא משיחא היינו עד סמוך לביאת משיח אבל אח"כ סמוך לביאת משיח תפול רומי ביד פרס וכ"כ התוס' שם למ"ד דעתידה פרס שתפול ביד רומי ע"ש:

אין בן דוד בא כו' עד שתפסו מלכות כו'. מפורש פרק חלק וע"ש: