חידושי אגדות על תענית ה.

שנאמר ויורד לכם גשם מורה ומלקוש וגו'. מ"ם מורה במקום י' יורה ואמרי' לקמן יורה שמורה את הבריות כו'. ואולי עוד דנקט ליה בהאי לישנא מורה דומה דכתיב לעיל מיניה את המורה לצדקה:

בימי יואל בן פתואל נתקיים כו'. הוא אמרו ובימיו נתקיים ופרש"י ע"י נס שהיה רעב ז' שנים דכתיב כי קרא ה' וגו' וגם בא אל הארץ שבע שנים וגו' ההוא קרא אלישע אמרו בימי יהורם בן אחאב וכפרש"י בתרי עשר דיואל בן פתואל בימי יהורם ניבא ונראה דמשמע להו דההוא רעב ז' שנים דבימי יהורם היה ע"י הארבה דכתיב בימי יואל לפי שאמר אלישע קרא ה' לרעב וגם בא אל הארץ וגו' לפי פשטיה ה"ל למכתב וגם היה בארץ שבע שנים וגו' כדכתיב רעב כי יהיה בארץ וגו' וע"כ אמרו וגם בא אל הארץ וגו' היינו אותו הארבה שנזכר בימי יואל הוא בא אל הארץ שבע שנים לכלות הכל:

בא' בניסן כו'. זמנים אלו דנקט קבלה היתה בידו כן ויש לתת בזה טעם לפי מ"ש דהנך נינהו שני רעב דבימי יהורם ויצא אדר דקאמר היינו שכלו אותן ז' שני רעב ומאחד בניסן התחיל שנה אחרת וירדה להם רביעה ראשונה דמאז נענו להתחיל ימי השובע דשני התבואה מתחלת (עשרה) מניסן כמ"ש בפ"ק דר"ה שבפסח העולם נידון על התבואה ואע"ג דלא היה להם תבואה חדשה עד ט"ז בניסן מ"מ שני השובע התחילו מאחד בניסן שהתחילו הזרעים לגדל וגם היה להם לאכול בנס שנתגלה להם מה שבכתלים כו'. ואמר מי שיש לו קב חטים או קביים שעורין כו' דשיעור השעורים כפול מדחטים וכן לענין נתינת מעשר עני בגורן חצי קב חטים או קב שעורים כמ"ש בספ"ב דפאה ואמר יאכלנו ויחיה כו' היינו לחיי שעה דהא אם יאכלנו ולא יזרענו ודאי דנמי ימותו כשיכלה קב חטין כו':

וזרעו שני שלישי ורביעי וירד כו' גם שהיו יכולין כולן לזרוע בשני מיד אחר רביעה ראשונה מ"מ בעי ג' ימים קודם רביעה שניה להשרשה ולקליטה כדאמרינן פ"ק דר"ה ג' ימים לקליטה ואמר נמצא תבואה הגדילה בששה חדשים כו' כפרש"י מתשרי ועד ניסן עכ"ל והיינו אי כר"א בפרק המקבל דחצי תשרי וחשוון וחצי כסליו זרע כו' וחצי ניסן ואייר וחצי סיון קציר ואי כר"י דאמר דמתחלת תשרי מונה אבל ר"ש פליג התם ואמר דמתחלת חשוון מונה ע"ש:

ובחזירתו אוכל כו'. נראה הא דקאמר לעיל וזרעו ב' וג' וד' כו' בו ביום ע"כ נמי דחרשו ואחר כך זרעו בכל יום מג' הימים וקאמר דמאי הלך ילך וגו' לשון כפול דשור כשהוא חורש הולך כו' בכל ג' ימים לחרישה ולכך נקט לשון הלך ילך דהיינו בהליכתו כל יום מג' ימים היה בוכה שעדיין לא היה גדל וצמח כלום שעדיין לא היה רביעה שניה וז"ש נושא משך הזרע שהיה השור בוכה כל משך שנמשך הזרע דהיינו בב' ובג' ובד' אבל בחזירתו מן החרישה ביום ה' מן השדה לבית וירד רביעה שניה התחיל מיד לגדל ולצמוח היה אוכל חזיז מן התלם וז"ש בא יבא וגו' לשון כפל אחר שבא לבית בכל ג' הימים ונמצא דשפיר קאמר דגדילה בי"א ימים והתוס' לא הבינו השמועה כן והקשו מה שהקשו ודו"ק:

נושא אלמותיו כו'. ר"ל דה"ל למכתב נושא אלומות מאי אלומותיו בכינוי לנושא ומשני לפי ששבולת זרתים והיה כבד לישא סתם אלומה כדרך שעשה בשאר שנים אלא אלומותיו שעשה עתה כפי יכולת לו לישא וק"ל:

בהנך שבע שנים כו' ר"ל דכמה. שני רעב היו כמפורש בתרגום רות חלא מהם לא היו שבע שנים כמו רעב דבימי יעקב שנגזר שבע שנים אבל לא נתקיימו ז' שנים לז"א בהנך ז' שנים רעב דבימי יהורם דכתיב כי קרא ה' לרעב וגו' שנגזר לז' שנים וכתיב וגם בא אל הארץ שבע וגו' דהיינו שנתקיים הגזירה:

מאי אכלו כו' ששית בשר בניהם וכו' פרש"י מקצתם עכ"ל דודאי כמה מהם דלא באו לידי כך ואפי' בסוף שבע שנים היה למקצת לאכול כדקאמר לעיל מי שיש לו קב חטין כו' וק"ל:

לא אבא בירושלים של מעלה כו' פרש"י דה"ק עד שיהא בקרבך קדושלמטה דהיינו ירושלים לא כו' עכ"ל וק"ק לפירושו דאם נפרש קרא בלשון עד מי הכריחו לדרשה זו ואימא כדס"ד מעיקרא לפי פשטיה וה"ק עד דבקרבך קדוש דהיינו עד שאתה מטיב מעשיך לא אבא בעיר ירושלים ויש לפרש לפי הדרש בלשון תמיה אם קדוש בקרבך בירושלים שלמטה וכי לא יבא בעיר בירושלים דלמעלה דאם משרה שכינתו למטה אע"ג דהארץ לבני אדם כ"ש דמשרה שכינתו למעלה שהשמים לה' ויתיישב לפירוש זה וי"ו דולא אבא וגו' משא"כ לפירוש רש"י ומיהו רבי יוחנן דאמר לא אבא בירושלים של מעלה עד שאבא כו' לא מכח הך קושיא משום דבקרבך קדוש לא אבא כו' דריש ליה אלא דמפיק ליה מדהקדים בקרבך קדוש דהיינו ירושלים שלמטה מולא אבא בעיר דהיינו ירושלים שלמעלה דה"מ למכתב ולא אבא בעיר בקרבך קדוש ובלשון תמיה ודו"ק:

ירושלים הבנויה כעיר שחוברה כו' כלומר ירושלים הבנויה למטה היא כעיר ירושלים שחוברה לה כו' דהיינו שהיא למעלה בשמים נגד ירושלים שלמטה שהיא מכוונת כנגד שער השמים וכעין זה אמרו בפ' אין דורשין בז' רקיעים זבול שבו ירושלים וביהמ"ק ומזבח כו' ע"ש:

כתיב הכא מוסר הבלים וגו' מפרש"י נראה דאצטריך ג"ש דמיירי בע"ז ואי לאו ג"ש הוה משמע אטומים כעץ כו' ע"ש אבל א"כ מתוך האי ענינא גופיה ה"ל למילף בג"ש דכתיב לעיל מינה כי חקות העמים הבל הוא כי עץ מיער כרתו וגו' דמפרש דמשתעי בעבודת כוכבים ועוד לפירושו דר"נ דלא ידע הג"ש דאיירי בעבודת כוכבים אמאי לא מתפרש ליה לענין מוסר אטומים כעץ כו' כפרש"י וע"כ הנראה דידע ר"נ נמי שפיר דבעבודת כוכבים משתעי כולה ענינא אלא דמשמע ליה ויבערו מלשון בער וכסיל וה"ק מ"ד ובאחת יבערו ויכסלו וגו' דמשמע דבעבודת כוכבים אחת הם יבערו ויכסלו והלא הרבה עבודות כוכבים היה להם כמ"ש כי מספר עריך היו אלהיך ומשני ליה דודאי לאו בעבודת כוכבים אחת היו תועים אלא דה"ק דבזאת עבירה אחת הקשה מכלם הם יבערו לגיהנם מלשון בוער באש ואהא מייתי גמרא כתיב הכא כו' וכתיב התם כו' מה התם יאבדו בשביל ע"ז בגיהנם דמסיים ביה ביום פקודתם יאבדו דהיינו ביום הדין להבא יאבדו בגיהנם ה"נ הכא בשביל ע"ז יבערו בגיהנם:

תרתין הוא דהויין כ"ב עיין פרש"י ועוי"ל תרתין הוא דהויין וכי לא עברו רק על שתי עבירות וכי כ"ב דהיינו שעברו על כל התורה שניתנה בכ"ב אותיות שביקא להו: