חידושי אגדות על תענית כד:

ע"ב ואנן מתנינן בעוקצין י"ג כו'. לפי שהיא מסכת אחרונה שבש"ס אמרינן דאפי' באחרונה של כל הש"ס אנן מתנינן בה. שם 2אבל2 מה יעשו גדולי הדור שאין דורן כו'. דמצינן כן בדורו של צדקיה שהוא היה צדיק ודורו רשעים היו:

חזו כו' דהוו קפרצי כו'. כפרש"י שהיו זורקין זה לזה שהוא אסור משים בזיון אוכלין ולכך אמר כיון דכ"כ איכא שבעא בעלמא דאתו לידי בזיון אוכלין יהב בעיניו להיות כפנא.

ואמר דאמר ליה רבנן כו'. ניעשה דליפוק לשון אונס והא דלא"כ לרב יהודה דאיכא כפנא בעלמא משום דיותר מתפעל האדם בראייה מבשמיעה כמ"ש אינו דומה שמיעה לראייה:

שלף ליה חד מסנאה ואתא מטרא כו'. שליפת סנדל אחד מה' עינויים דחשיב פרק יוה"כ והכא דבשוק הוה קאי רב יהודה לא היה ניכר בשום אחד מהעינויים להתחיל בשוק ולקבל עליו תענית כ"א בשליפת סנדל וקאמר דמיד שהתחיל גם בזה בשליפת סנדל אחד היה נענה ואתא מטרא.

ואמר דאמר לו הקב"ה אי שלפת אחרינא חריבנא לעלמא אפשר משום שהטריח כ"כ קונו מעיקרא כי יהיב עיניה להיות כפנא בעלמא והשתא הדר לבקש שבעא ביותר מן הצורך דכבר היה נענה בשליפת סנדל אחד לחזור שבעא בכדי הצורך ומיהו יש לדקדק מאי הוה קיבול תענית זה בשליפת סנדל בשוק כיון שלא קבלו מאתמול כדקאמר לעיל וצ"ל דצערא בעלמא קבל עליו בשליפת סנדל:

חזאי למלאכי כו' והוה קמחא כו'. גם שהי' רב יהודה מתפלל ואתי מטרא מ"מ לפי אותה שעה עדיין לא היה שובע עד שהמלאכים הביאו קמחא במעשה נסים וכשא"ל לא תזבנון מהן שמעשה נסים הן ולא היה עי"ז שובע הקרה ה' למחר דאתיין ארבי דחיטי מפרזינא בלא מעשה נסים והיה שובע:

שלם טב כו'. ובפ' (הרואה) [הפרה] אמרינן דחד ט' נמי הרואה אותה בחלום סימן יפה לו והיינו שראה הט' בכתבא כדמשמע התם גבי הרואה הספד בחלום אבל הכא בקריאה קאמר דאפשר דלא סגי בחד ט' אלא בהאי חלמא דאתי ליה שלמא טבא משמיא בחלום ונראה לרב טב היינו על רבא שהוא הוה ראש הישיבה וגזר התענית ומטוביה מטיב לעמיה יש לפרש נמי על רבא דמטוביה של רבא ובזכותיו מטיב רבון טב שהוא הקב"ה גם לעמיה:

פועל פעלת בימיהם כו'. קרא הוא בספר תהלים על כל נסים שפעל הקב"ה מימי קדם ורבא נתכוין הכא בתפלתו על שמואל הנביא שפעל כזה להביא מטר שלא בזמנו בימי קציר חטים ואביו אמר ליה מי איכא דטרח קמיה שמיא כולי האי להביא מטרא שלא בזמנו דלא דמי לשמואל שעשה כן נגד ישראל ואתה עושה כן בשביל שבור מלכא בתקופת תמוז שלא לצורך:

שני דוכתיך כו'. נראה כי המזיקין שניתן להם רשות להזיק מיחדים להם מקום היזקן ואין להם רשות להזיק במקום אחר ואפשר שזהו הוא בכלל שאמרו במס' ע"ז חליים רעים ונאמנים היינו רעים בשליחותן ונאמנים בשבועתן:

שרף פינכא דדייסא ובעי רחמי כו'. הא ודאי כיון דגזר רב פפא תענית בו ביום לא הוה אכל בו אי לאו דחליש ליביה כדאמרי' ורב נחמן דאחיך עליה היינו על שטעם ואכל קודם דבעי רחמי והתפלל כפרש"י אי נמי דהוה ליה למטעם דבר מועט כדין חולה שנותנין לו לאכול ביום הכפורים ולא ה"ל לשרוף פינכא דדייסא שהוא מרובה:

כל העולם כולו בנחת כו' שחונה מעלייתא כו'. כל הסוגיא מפורש פרק הוציאו לו: